עת"מ 53210-07-22

תקציר

השופטת לא מצאה לנכון לקיים דיון בבקשה לסעד זמני, שכן הטיעונים שהוצגו היו מפורטים ומנומקים דיים. לגופה, הבקשה נדחתה. כדי להעניק סעד זמני, על בית המשפט להעריך את סיכויי הצלחת העתירה ואת מאזן הנוחות. המבקשים, שביקשו לרשת את דירת הדיור הציבורי של אמם המנוחה, לא הוכיחו סיכויי הצלחה גבוהים. המשיבים – הרשויות המינהליות – נהנו מחזקת התקינות, והמבקשים לא הוכיחו די הצורך פגמים או חוסר תום לב בהחלטת הרשויות לפנותם. הדירה הייתה ריקה ונטושה במשך שנים, נמצאה בלתי ראויה למגורי אדם, ולמבקשים היו מגורים אחרים. כמו כן, האם לא הייתה זכאית לרכוש את הדירה הציבורית משום שמכרה דירות בשווי העולה על סכום מסוים, ואי זכאותה נמסרה לה. המבקשים לא ביססו טיעון חזק דיו כדי להטות את הכף לטובתם, מה גם שפלשו לדירה במהלך שיפוצה עבור משפחה זכאית אחרת. בנוסף, ניתן לכמת את נזקיהם ולפצות אותם כספית, בעוד שהשארת המבקשים תפגע באינטרסים של המשפחה המיועדת להתגורר שם. הבקשה סבלה גם משיהוי מיותר, שכן היא הוגשה חודשים לאחר החלטת הרשות לפנות ולאחר שהדירה שופצה עבור הדיירים החדשים. לבסוף, הציגו המבקשים תמונה עובדתית בלתי מהימנה בדבר אכלוס הדירה, המהווה סיבה מספקת לדחיית הבקשה. לפיכך, הבקשה לסעד זמני נדחתה, והצו הזמני הקודם הוסר. החלטה זו לא הכריעה מראש את הטענות המהותיות, וההוצאות היו אמורות להישקל בסופו של ההליך.