ע"פ 139/52

תקציר

היועץ המשפטי לממשלה ערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, שזיכה שני משיבים מאשמת גרימת נזק לדירה ונשיאת פצצה. הערעור התבסס על שלושה טעמים: השופט המחוזי שגה בהערכת עדויותיהם של שני העדים הקטגוריים העיקריים, השופט התעלם מעובדת שתיקתם של המשיבים מיד לאחר המעשה, ומסקנתו של השופט לגבי הודעתו של המשיב השני ביום האירוע הייתה שגויה. בית המשפט העליון דחה את הערעור ואישר את הזיכוי. בית המשפט קבע כי הערכתו של השופט את עדויות העדים הקטגוריים אינה מופרכת או אבסורדית, והתחשבותו בהתנהגות המשיבים טרם מעצרם הייתה סבירה. באשר לשתיקת המשיבים, קבע בית המשפט כי ניתן לפרש אותה כסימן להכרה באשמה, אך אין להפריז בפרשנות. עוד קבע בית המשפט כי השופט סירב כראוי לייחס משקל כלשהו למסמך המכיל תמצית מדברי המשיב השני, שכן אין בו משום הודאה ברורה באשמה. לבסוף, מצא בית המשפט כי מסקנתו של השופט לגבי דברי המשיב השני לא הייתה שגויה, שכן המסמך לא שיקף את השיחה כולה ודברי המשיב אינם מהווים הודאה ברורה באשמה.