ת"א 13616-09-13

תקציר

הסכסוך בין התובע לנתבע נמשך משנת 1977 ונסוב סביב טענת זיוף הקשורה לתדפיס חשבון. התובע טען כי הנתבע הציג מסמך מזויף המתיימר להיות דף חשבון הקשור להלוואה. התיק נדון פעמים רבות בפני ערכאות שונות, לרבות בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון, אשר פסקו באופן עקבי כנגד טענת הזיוף של התובע. פסק הדין האחרון דוחה על הסף את טענת התובע, תוך שהוא מצטט את העיקרון המשפטי של res judicata, המונע מבעלי דין להעלות טענות שניתן היה להעלות בדיונים קודמים. בנוסף, בית המשפט מוצא כי לתובע היו הזדמנויות רבות לגלות את המסמך המזויף לכאורה ולהציג את הגנתו קודם לכן. פסק הדין משתמש גם בדוקטרינת השיהוי, וקובע כי התמהמהותו של התובע בהגשת התביעה האחרונה – לאחר שגילה את המסמך המזויף לכאורה בשנים 2008 ו-2012 – מונעת ממנו לעשות כן כעת. בית המשפט מורה על דחיית התביעה ופוסק לנתבע הוצאות משפט בסך 20,000 ₪, בהתחשב בהתמשכות הסכסוך.