ע"א 169/74

תקציר

המערערת טענה כי רכשה מהמשיב חלקת קרקע, אך המשיב סירב להעביר את המכירה, מה שגרם למערערת להגיש תביעה לפיצויים. עם זאת, רשם בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, בקובעו כי היא חסרת עילה, והמערערת ערערה על החלטה זו. בית המשפט העליון אישר את פסיקת הערכאה הנמוכה יותר. על פי פסק הדין, דרישת ההסכם בכתב בעסקאות מקרקעין היא מהותית, והמסמכים שהציגה המערערת לא הספיקו כדי להוות עסקה תקפה. הקבלה עליה חתום בא כוח המשיב הייתה בגין מכירת חלקה למערערת ולא למשיב, וחסרה בה פרטים מהותיים כגון המחיר. בעוד המערערת טענה כי ניתן לפרש שני מסמכים יחד כיוצרים עסקה תקפה, קבע בית המשפט כי החוק מחייב את כל הפרטים המהותיים להיות נוכחים במסמך אחד. זאת ועוד, תפקידו של המשיב לא נקבע כמתווך, ותביעת הפיצויים נגדו לא הייתה מוצדקת. הערעור נדחה, והמערערת חויבה לשלם למשיב הוצאות ערעור בסך 4,000 ליש"ט. החלטת בית המשפט העליון חיזקה את הצורך בהקפדה על פורמליות בעסקאות מקרקעין, תוך הדגשת אופייה המהותי של דרישת ההסכם הכתוב.