עת"מ 13023-02-11

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לעתירות רבות שהגישו מבקשי מקלט בישראל, נגד החלטות ממשלת ישראל שלא להכיר בהם כפליטים. העתירות מעלות סוגיות משפטיות ועובדתיות כאחד. מבחינה משפטית, העתירות מטילות ספק בתחולה רטרואקטיבית של נוהל חדש, מחמיר לכאורה, לטיפול בבקשות מקלט, שיושם בינואר 2011. נוהל חדש זה כולל הוראות לדחייה על הסף של בקשות ללא טיפול נוסף, שלטענת העותרים אינו סביר ואינו מידתי. סוגיות עובדתיות נוגעות לנסיבותיו הפרטניות של כל עותר, ובפרט לשאלה האם נשקפת סכנה לחייו אם יגורשו חזרה לארצות מוצאם, ובכך יזכו אותו במעמד פליט על פי האמנה בדבר מעמדם של פליטים (1951). מאות עתירות דומות הוגשו, והביאו את בית המשפט לתת החלטה כללית בהיבט המשפטי, בנוגע להחלת הנוהל החדש, תוך בחינת העובדות הספציפיות של כל מקרה. בית המשפט מצא כי הנוהל החדש סביר ומידתי, בהתחשב בגידול המשמעותי בבקשות המקלט, שעל פי דיווחים רובן חסרות תוחלת. לפיכך, קבע בית המשפט כי ניתן להחיל את הנוהל על כל הבקשות שטרם הוכרעו, לרבות אלה שהוגשו לפני ביצועו. באשר למקרים הפרטניים, התווה בית המשפט מסגרת להכרעה בבקשות לצווי ביניים. ראשית, עתירות חסרות שחר בעליל, שמטרתן רק להרוויח זמן, כגון עתירות של יחידים שמיצו את שהותם החוקית בישראל או שהם שוהים בלתי חוקיים, יידחו על הסף ללא התערבות בית המשפט. שנית, במקרים המצביעים לכאורה על סכנה לחיי העותר יינתנו צווי ביניים, כאשר העתירה עצמה תיקבע לדיון. שלישית, במקרים אחרים, בית המשפט ישקול בכובד ראש אם ליתן צווי ביניים, ויטה לעשות כן עד להכרעה בעתירה. לבסוף, החלטות ספציפיות יתקבלו על בקשות פרטניות. במקרה הספציפי שלפנינו, בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענות העותר, שהוא אזרח תאילנד. העותר לא הביא ראיות מספיקות למצב מסכן חיים, ומעשיו - לרבות חריגת אשרת השהייה שלו ויציאה לחופשות מחוץ לישראל - סתרו את טענותיו. לפיכך, דחה בית המשפט את העתירה וביקש ארכה נוספת להסדרת עזיבתו על הסף, ללא קביעת מועד לדיון. החלטה זו, מיום 21.3.2011, התקבלה שלא בנוכחות הצדדים המעורבים.