ב"ל 17776-09-22

תקציר

התובע, בעל מסגרייה, הגיש תביעה לקופת הביטוח הנתבעת, בה ביקש הכרה בהתקף לב שעבר כתאונת עבודה. לטענתו, התקיפה פרצה בעקבות ויכוח עז במיוחד עם אחיו ועובדו, שהתרחש על רקע לחץ הקשור לעבודה. עם זאת, השופט פסק נגד התובע וקבע כי הם לא שוכנעו שהאירוע הנטען התרחש כמתואר. הם ציינו כי התובע לא הביא ראיות אובייקטיביות לתמיכה בטענתו, ועדותו של אחיו, העד היחיד, לא נחשבה אובייקטיבית דיה, במיוחד בהתחשב בקרבה המשפחתית ביניהם. בנוסף, היו סתירות וסתירות בגרסאות התובע לאירועים, לרבות עיתוי הטיעון והאירוע הלבבי. גם הרישומים הרפואיים לא תמכו בטענת התובע, שכן לא היה בהם כל אזכור לטענה הנטענת. מאחר שהתובעת לא הוכיחה כי התרחש אירוע חריג בעבודה, דחתה השופטת את התביעה. לשני הצדדים הייתה זכות לערער על ההחלטה בתוך 30 יום. פסק הדין הדגיש את חשיבותן של ראיות אובייקטיביות להוכחת אירועים חריגים והדגיש כי לחץ וטיעונים שגרתיים הקשורים לעבודה, כפי שתוארו על ידי התובע, אינם מהווים נסיבות חריגות.