ת"פ 58390-03-14

תקציר

על פי העובדות שהוצגו בכתב האישום, הנאשם, שהתגורר עם אמו, הגיע לביתם שיכור ואיים עליה. הוא גם פגע ברכושה של האם. הנאשם הורשע בעקבות הודאה בעובדות. בית המשפט שמע טיעונים הן מצד התביעה והן מצד ההגנה באשר לעונש ההולם. התביעה טענה לעונש של 18 חודשי מאסר, ואילו ההגנה ביקשה להקל בעונש, תוך ציון בעיותיו הנפשיות וקשייו החברתיים של הנאשם. בית המשפט שקל את הערכים החברתיים שנפגעו מהעבירות, את מדיניות הענישה הרווחת ואת הנסיבות הקשורות לביצוע העבירות, ובסופו של דבר קבע את טווח הענישה הראוי ממאסר על תנאי לתשעה חודשי מאסר. בית המשפט לא מצא סיבות לסטות מתחום זה. בגזר דינו של הנאשם התחשב בית המשפט בגורמים שונים, לרבות הנזק שנגרם, קבלת האחריות של הנאשם, נסיבות חייו הקשות ועברו הפלילי. בהתחשב בכל, גזר בית המשפט על הנאשם ארבעה חודשי מאסר בפועל, כאשר שני מאסרים על תנאי הופעלו במקביל, ובסך הכל נגזרו עליו שמונה חודשי מאסר. בנוסף, בית המשפט הטיל שבעה חודשי מאסר על תנאי על כל פשע אלים עתידי וארבעה חודשי מאסר על תנאי על כל עבירה עתידית, לרבות איומים או גרימת נזק מכוון לרכוש. פסק הדין כלל גם המלצות לרשויות הרווחה לסייע לנאשם במציאת דיור חלופי ולשב"ס לשקול את בקשת ההגנה לשילובו של הנאשם בטיפול. לנאשם זכות לערער על פסק הדין בבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.