עב"ל 1221/04

תקציר

עניינו של בית המשפט נסוב סביב פרשנותו של סעיף 157 לחוק הביטוח הלאומי, הקובע כי יש להגיש תביעות לדמי תאונה בתוך 90 יום מיום האירוע. עם זאת, החוק מאפשר ארכה גם אם התובע עמד בפני סיבה שמנעה ממנו להגיש במועד, כל עוד התביעה מוגשת תוך 90 יום מהסרת העיכוב. המערערת במקרה זה טענה כי מצבם הרפואי בעקבות תאונה היווה סיבה מונעת כזו. לטענתם, חוסר יכולתם לצאת מביתם, יחד עם חוסר הידע שלהם על פיצויי תאונות, צריכים להצדיק את איחור הגשת תביעתם. בית המשפט המחוזי דחה טענה זו בקובעו כי בפני המערערים עמדו אפשרויות אחרות להגשת תביעה, כגון באמצעות הדואר או באמצעות קרוב משפחה, וכי מצבם הרפואי לא מנע זאת מהם. דעת הרוב של הרכב השופטים הסכימה עם החלטת בית המשפט המחוזי ודחתה את הערעור, תוך שהיא מדגישה כי אי ידיעת החוק אינה סיבה מוצדקת להארכת המועד. השופט עמירם רבינוביץ חלק על כך, וסבר כי יש לראות במצבו הרפואי של המערער, שאושר בהערת רופא, סיבה מונעת תקפה, מה גם שהמערער העדיף קשר ישיר עם המוסד.