עת"מ 25032-08-15

תקציר

העותרת הביאה תביעה בפני בית המשפט, בה נטען כי המשיבים קיבלו היתר בניה שלא כדין ללא הסכמתה, וכי היה מקום לכלול אותה כצד בערר שהביא לאישורו. עם זאת, העתירה נדחתה. הדחייה נבעה בעיקר מהשיהוי המשמעותי בהגשת העתירה, שבית המשפט מצא כבלתי סביר. ההחלטה על מתן היתר הבנייה התקבלה למעלה משנה לפני שהעותרת הגישה את תביעתה, והמשיבים כבר החלו בעבודות בנייה על בסיס החלטה זו. בית המשפט מצא כי היה שיהוי אובייקטיבי וסובייקטיבי כאחד, שכן העותר ידע על הבקשה להיתר בנייה אך לא נקט בצעדים כלשהם להתנגד או לבקש הבהרות עד למועד מאוחר הרבה יותר. זאת ועוד, אין בטענות העותר כדי לשלול את הסתמכותם של המשיבים על ההחלטה למתן ההיתר, מה גם שהעותר לא פעל בהתאם להליכים הנאותים להתנגדות לבקשה בשלבי התכנון. גם מעמדה של העותרת כדיירת מוגנת גרם לכך שייתכן שלא הייתה לה זכות להתנגד לבקשה. ככלל, מצא בית המשפט כי טענותיה של העותרת אינן מצדיקות את השיהוי הרב בהגשתה, וכי קיימים ספקות לגופו של עניין. לפיכך, העתירה נדחתה בשל השיהוי הבלתי סביר, ובית המשפט הורה כי כל צד יישא בהוצאותיו.