ע"א 595/88

תקציר

בתביעה האזרחית של שריפה שמקורה בנגריה של דניאל אדרי והתפשטה לבית המלאכה השכן של ליאון השכל, ושמואל אליעזר, נגרם נזק רב. הסוגיה המשפטית העיקרית הייתה האם אדרי אחראי לרשלנות לפי סעיף 39 לפקודת הנזיקין, המטיל את נטל ההוכחה על הנתבע להוכיח היעדר רשלנות במקרים של נזקי שריפה. בית משפט קמא לא הצליח לקבוע באופן נחרץ את סיבת השריפה, כשהוא נקרע בין חוות דעת מומחים בשאלה האם מדובר בשוגג או בהצתה, מה שהביא לספק מאוזן. בסופו של דבר, קבע בית המשפט כי אדרי לא עמד בנטל ההוכחה, דבר המרמז על רשלנות מצדו בשל היעדר ראיות מספיקות המעידות על נקיטת אמצעי זהירות נאותים. כתוצאה מכך, אדרי חויב באחריות לנזקים. בערעור אישר בית המשפט העליון את החלטת בית המשפט קמא, ואישר כי אדרי לא עמד בסטנדרט המשפטי הנדרש להוכחת השריפה שלא נבעה מרשלנותו. זאת ועוד, בנוגע לתביעות הפיצויים של השכל, תיקן בית המשפט העליון באופן חלקי את פסק הפיצויים שנפסק על ידי בית המשפט קמא, וקבע סכומים נוספים עבור פריטים ספציפיים כגון נזקי מבנה ועלויות שכירות חלופיות, תוך מציאת טעויות בשומה הראשונית. פסק הדין הסופי הורה לאדרי לשלם סכום פיצוי מותאם, המאשר את חבותו תוך התייחסות לתביעות המשיבים לפיצויים המכוסים בביטוח חסר.