עפ"ג 38831-02-25

תקציר

בית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים, דן בערעור על החלטת בית משפט השלום שלא לבטל את הרשעתו של המערער בעבירות של איומים ותקיפת בן זוג. המערער התקשר בהסדר טיעון במסגרתו הודה בכתב אישום מתוקן שכלל איום ברצח נגד אשתו ותקיפה במהלך ויכוח על התרופות של בנם. **עקרונות משפטיים וחידושים:** העיקרון המשפטי המרכזי העומד על הפרק בערעור זה הוא התנאים שבהם ניתן לבטל הרשעה. בית המשפט ציטט **Crim. Crim. 2083/96 Kattab v. מדינת ישראל**, הקובעת שני תנאים מצטברים לביטול הרשעה: * ההרשעה חייבת *לפגוע קשות בשיקום הנאשם*. * *סוג העבירה מאפשר לוותר על ההרשעה* בנסיבות הספציפיות מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולים עונשיים אחרים, כגון גמול והרתעה. בית המשפט גם הדגיש את *הקשר ההדדי* של תנאים אלה, כפי שנאמר ב-**מדינת ישראל נ. שבתאי**: ככל שהעבירה ונסיבותיה פחות חמורות, כך פוחת העניין הציבורי בהרשעה, מה שיכול להקל על הנאשם להוכיח את מידת הנזק שנגרם מההרשעה. **ניתוח המקרה:** 1. **חומרת העבירות והאינטרס הציבורי:** בית המשפט הכיר בכך שמעשיו של המערער, במיוחד האיום ברצח, היו חמורים וראויים לגינוי חריף. הוא גם הפנה ל-**Crim. ערעור 6002/22 Ryabenko v. מדינת ישראל**, הגורסת בדרך כלל כי עבירות אלימות במשפחה אינן מתאימות בדרך כלל לביטול הרשעה. עם זאת, בית המשפט איזן זאת על ידי הפניה ל-**ע"א 5006/24 כהן שדה נ. מדינת ישראל**, המאפשרת אפשרות לביטול הרשעות בעבירות אלימות במשפחה בנסיבות מסוימות. בית המשפט ציין כי התקיפה הייתה כרוכה באלימות פיזית נמוכה יחסית והתרחשה בהקשר של ניסיון להעניק טיפול רפואי לילד. 2. **פגיעה בשיקום:** זה היה תחום מרכזי של מחלוקת וחידוש בנימוקי בית המשפט. * **תהליך טיפולי:** בית המשפט מצא כי בית המשפט קמא המעיט בהערכת השיקום של המערער. הוא הדגיש את התהליך הטיפולי *הממושך, המעמיק, הרציני והמשמעותי* של המערערת, הן כפרטנית והן כזוג. בית המשפט הבחין בעיסוקו של המערער בטיפול כ"שלב מתקדם" ולא כ"תחילה" של תהליך שיקומי. הוא סתר באופן ספציפי את תפיסתו של בית המשפט קמא כי המערער המעיט בהתנהגותו, והצביע על אמירות המעידות על חרטה, הבנה לפגיעה של אשתו ורצון לשנות את התנהגותו. * **פגיעה קונקרטית:** בית המשפט הרחיב באופן חדשני את המושג "פגיעה קונקרטית" מעבר למקצוע הטהור. הוא הכיר בנזק המשמעותי שנגרם למערער *במישור הצבאי*. שירות המילואים הממושך של המערער, לרבות תקופה משמעותית במלחמת "חרבות הברזל", הופסק עקב הרשעתו. בית המשפט ראה בכך ליקוי קונקרטי, במיוחד לאור רצונו של המערער להמשיך ולשרת את המדינה. הוא טען כי חזרתו למילואים עולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי. 3. **איזון שיקולי ענישה:** למרות חומרת העבירות והעמדה הכללית ביחס לאלימות במשפחה, בית המשפט מצא בסופו של דבר כי *עוצמת הפגיעה בשיקום המערער* ו*ההליך הטיפולי המשמעותי והמרשים* גוברים על השיקולים העונשיים של גמול והרתעה במקרה ספציפי זה. החלטת בית המשפט לקבל את הערעור ולבטל את ההרשעה מייצגת יישום ניואנסים של העקרונות המשפטיים, תוך מתן עדיפות להתקדמות המוכחת בשיקום ולהשלכות השליליות הקונקרטיות על שירותו הצבאי של המערער. 4. **התאמת גזר הדין:** כתוצאה מביטול ההרשעה ועונש המאסר על תנאי, בית המשפט התאים את שעות השירות לקהילה למערער מ-150 ל-250 שעות, המשקפות את התוצאה המשפטית המתוקנת.