רע"ב 4206/19

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לבקשתו של אסיר ישראלי לחופשה חריגה לצורך השתתפות בחתונת אחותו. בקשת הערר הוגשה לאחר שבית המשפט המחוזי מרכז לוד דחה את בקשת העותר נגד החלטת שירות בתי הסוהר לשלול ממנו חופשה. האסיר, המרצה עונש מאסר של 22 שנה בגין הריגה בכוונה תחילה ועבירות נוספות, ביקש אישור לחופשה בנימוק של קרבתו הקרובה עם אחותו וההשפעה החיובית הפוטנציאלית על שיקומו. עם זאת, שירות בתי הסוהר דחה את הבקשה בנימוק של מידע מודיעיני המצביע על סיכונים פוטנציאליים, לרבות סכסוכים וקשרים לפעילות פלילית. פסק הדין של בית המשפט המחוזי אישר את החלטת שירות בתי הסוהר, בנימוק של "מידע שטרם פג תוקפו" בדבר הסיכונים הכרוכים בשחרור האסיר לחתונה. עוד ציין בית המשפט כי המידע המודיעיני עסק במעורבותו לכאורה של העותר בפעילות אסורה ואולי פלילית בתוך בית הסוהר. בקשתו של האסיר לחופשה כדי לערער לערכאה גבוהה יותר נדחתה, שכן השופט קבע כי היא אינה מעלה סוגיה משפטית בעלת חשיבות מספקת כדי להצדיק התערבות. בנוסף, השופט לא מצא פגם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, והדגיש כי מתן חופשה נתון לשיקול דעת ולא זכות של אסירים. ההחלטה לשלול חופשה חריגה נמצאה סבירה, בהתחשב בהערכות המודיעין ובסיכונים הפוטנציאליים לשלום הציבור ולשלומו של האסיר. השופט דחה גם את הטענה בדבר המלצת גורמי הטיפול והמודיעין בכלא, והדגיש כי חוות הדעת המודיעינית לבדה מהווה בסיס מספיק להחלטת שירות בתי הסוהר. בסופו של דבר נדחתה בקשת רשות הערעור, ופסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר נותר בעינו, כך שהאסיר לא יורשה לצאת מהכלא לחתונת אחותו.