ע"א 4322/90

תקציר

בעקבות גירושין, בהם נפרדו דרכיהם של המערער והמשיב כשילדם היה בן חמש, התעוררה מחלוקת בעניין תשלום מזונות לאחר שהילד סירב לראות את המערער. המערערים עתרו לבית המשפט המחוזי בבקשה לפטור אותם מחובת המזונות, שבית המשפט נעתר לה באופן פרוספקטיבי, אך דחו את הבקשה לביטול תשלומים בדיעבד. המערערת ערערה על החלטה זו, וטענה כי ההפרעה הנטענת של המשיב בקשר עם ילדם מצדיקה החזר של תשלומי מזונות קודמים. בית המשפט העליון קבע כי אמנם ניתן להפחית את חובת המזונות במקרים של ניכור הורי, אך הוראת החזר רטרואקטיבי תגרום למשיב עוגמת נפש מיותרת. יתר על כן, בית המשפט לא מצא מניעה מכוונת מצד המשיב וסבר כי חידוש הקשר באמצעות כפייה אינו ראוי. תחת זאת, אישר בית המשפט את החלטת בית המשפט המחוזי, ופטר את המערערת מתשלום מזונות עתידיים עד לשינוי יחסו של הילד, ודחה את הערעור, תוך חיוב המערער בהוצאות המשפט של המשיב.