ת"צ 23513-04-18

תקציר

המבקש הגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיבים, אשר הציעו שירות לאיתור כספי לקוחותיהם במוסדות פיננסיים וסיוע בקבלת החזרי מס. המבקש טען כי השירות של המשיבים כלל כספים שהלקוח כבר ידע עליהם, אשר אין לחייב אותם בתשלום שהוסכם עליו. המשיבים טענו כי למבקש וללקוחות אחרים הייתה אפשרות להחריג כספים ידועים כלשהם מההסכם, אך לא עשו כן. השופט אישר את התביעה הייצוגית, וקבע כי המבקש עמד בתנאים הנדרשים לפי סעיף 8 לחוק התובענות הייצוגיות. הם פסקו כי יש לפרש את החוזה על פי הבנתם המשותפת של הצדדים, אשר במקרה זה נראתה לטובת פרשנותו של המבקש. יתר על כן, השופטת העלתה שאלות לגבי תום ליבם של המשיבים, וציינה כי שירות איתור החשבונות שלהם היה מיותר עבור כספים שהלקוחות כבר ידעו עליהם. התביעה טענה להפרת חוזה, הטעיה, רשלנות ועשיית עושר ולא במשפט, וביקשה צו הצהרתי, צו מניעה ופיצויים. השופטת אישרה את התובענה הייצוגית, הגדירה את הקבוצה ככל הלקוחות ששילמו עבור השירות של המשיבים אך לא קיבלו אותו כמובטח, וקבעה מועד למשפט. המשיבים חויבו להגיש כתב הגנה בתוך 60 יום ולכסות את הוצאות המבקש בגין אותו שלב.