רע"א 378/96

תקציר

בית המשפט העליון התייחס לשאלה האם משקיע, שהוטעה על ידי מצגי שווא כוזבים לגבי שווי חברה, זכאי לפיצוי בגין אובדן השקעות אלטרנטיביות. בית המשפט קבע כי פיצוי בגין השקעות כושלות הנובעות מהונאה יוכר אם ניתן להראות כי המשקיע הסתמך באופן סביר על מצג השווא ואחרת היה בוחר בהשקעה רווחית יותר. בית המשפט הדגיש כי הוכחת נזק כזה דורשת להראות, במידה סבירה של ודאות, כי אלמלא התרמית, היה המשקיע בוחר בנייר ערך ספציפי ומשתלם יותר. לא די רק בהצבעה רטרואקטיבית על חלופות רווחיות, בהתחשב בסיכונים הגלומים בהשקעות בניירות ערך. המערער, במקרה זה, לא הוכיח נזק ישיר שכן הרוויח מניירות הערך שנמכרו. יתר על כן, בית המשפט מצא חוסר יעילות פרוצדורלית בתובענה הייצוגית בשל ריבוי עילות ונתבעים, והיעדר פיצויים של המערער פגע ביכולתו לייצג את הקבוצה כראוי. הדרישה לייצוג הולם היא קריטית, במיוחד כאשר התובע המייצג עלול לעמוד בפני הגנות ייחודיות שאינן חלות על הייצוגית. בית המשפט התייחס גם למורכבות של הגשת תובענה ייצוגית בעילות כגון עשיית עושר ולא במשפט לצד עבירות על דיני ניירות ערך. חרף פסק הדין נגד המערערת, הותיר בית המשפט פתח לתביעות ייצוגיות חדשות ונתמכות כראוי כנגד המשיבים.