ע"א 278/88

תקציר

המערער, אדריכל הרשום כעוסק במס ערך מוסף (מע"מ), קיבל מתנה כספית מחמותו והשתמש בה לרכישת מחשב לעסקו. לאחר מכן ניכה המערער את המע"מ ששולם במחשב מדו"חות העסק שלו, וקיבל החזר מע"מ. המשיב, מנהל לשכת הביקורת בבית המכס בירושלים, החליט כי על המערערת לשלם מע"מ על המתנה. המערערת ערערה על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, אשר נדחה. לאחר מכן ערער המערער לבית המשפט העליון, בטענה כי המתנה היא פרטית וסעיף 12 לחוק מע"מ אינו חל עליו. דעת הרוב של בית המשפט העליון קבעה, כי בעוד שסעיף 12 חל על כל תרומה המתקבלת על ידי עוסק, יש להוכיח כי שני מרכיבי הסעיף מתקיימים יחד: ראשית, כי ניתנה תרומה; ושנית, שהיא התקבלה על ידי העוסק במהלך העסקים. בית המשפט קבע כי התשתית העובדתית להכרעה בתיק זה אינה מספקת, והחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי לדיון נוסף לבירור העובדות. דעתו של השופט חשין הייתה שונה בכך שהוא סבר שכוונת הנותן היא מכרעת, ואם המתנה נועדה לעסק, אין לחייבה במע"מ, ובלבד שמדובר במתנה אמיתית. לדבריו, סעיף 12 חל רק על כספים שניתנו לעוסק במסגרת שיקולים עסקיים, במישרין או בעקיפין. דעתו של השופט א' הסכימה עם פרשנותו של השופט לוין לעניין תחולת סעיף 12, והוסיפה כי המבחן לקביעה אם מתנה לעוסק ניתנה כמתנה פרטית אם לאו הוא קיומו של קשר עובדתי בין המתנה לבין העסק. לפיכך התקבל הערעור, והתיק הוחזר לבית המשפט המחוזי.