ת"א 45650-05-22

תקציר

להלן ניתוח משפטי של ההחלטה, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים: **כותרת התיק:** ת"א 45650-05-22 האפוטרופוס הכללי נעדרים - יחידה ארצית ואח' נ' חברת הכשרת הישוב בישראל בעמ ואח' **בית המשפט:** בית המשפט המחוזי בירושלים **נושא ההחלטה:** בקשה לגילוי ועיון במסמכים ספציפיים. **הצדדים:** * **תובע:** האפוטרופוס הכללי נעדרים - יחידה ארצית. * **נתבעת:** חברת הכשרת הישוב בישראל בע"מ. **רקע עובדתי ותמצית התביעה:** התביעה עוסקת בהכרזה על חלקות קרקע בבת ים כנכסים של נספי שואה, ודרישה להעברת קרקע חלופית שוות ערך או סכום כספי. הסכסוך קשור למערכת יחסים היסטורית בין הנתבעת, קק"ל, וקבוצות רוכשים שונות, ביניהן קבוצת סוסנוביץ, הורוביץ, הויזנר וורפל. **הבקשה שבנדון:** התובע ביקש גילוי ועיון במסמכים ספציפיים, הכוללים: * ספרי ג'באליה/בת ים מאוחרים לשנת 1936. * התכתבויות בין הנתבעת לב"כ קבוצת סוסנוביץ, נחמן בייטנר. * התכתבויות בין הנתבעת לחברי קבוצת סוסנוביץ לאחר הסכם משנת 1932. * מלוא התיקים של הורוביץ והויזנר המצויים בידי הנתבעת. * מלוא התיק של ורפל. **טענות התובע:** * הבקשה הוגשה בשלב מוקדם. * גילוי המסמכים חיוני לחשיפת האמת, במיוחד לאור העובדה שהנתבעת לא הציגה עד הבקיא בעובדות בכתב ההגנה. * נדרש מחקר היסטורי, ועל כן כמעט כל מסמך הקשור להורוביץ והויזנר רלוונטי. * הנתבעת מחזיקה במסמכים שאינם נגישים לציבור ("ספרי יפו" של הכשרת הישוב), דבר המונע מהתובע (והחברה לאיתור נכסי נספי שואה) גישה מלאה לחומר הרלוונטי. * חלק ניכר מהמידע נוצר על ידי הנתבעת ונמצא בידיה, ולא הועבר לארכיון ציבורי. **טענות הנתבעת:** * **טענה דיונית:** הבקשה הוגשה באיחור, בניגוד לתקנה 49(ג) ו-49(ז) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, שכן לא נכללה ברשימת הבקשות שהוגשה לפני קדם המשפט, ולא ניתנה רשות להגשתה באיחור. * **טענה לגופה:** * כל המסמכים הרלוונטיים לקבוצת סוסנוביץ, בייטנר וורפל צורפו או נמסרו. * המסמכים הקשורים להורוביץ והויזנר אינם רלוונטיים, שכן הם שילמו את מלוא התמורה עבור חלקותיהם, בניגוד לקבוצת סוסנוביץ. הנתבעת ביטלה כדין את זכותה של קבוצת סוסנוביץ. * לתובע יש גישה לארכיונים ציבוריים. **דיון והכרעה של בית המשפט:** 1. **הוראת התקנות:** בית המשפט מצטט את תקנה 49(ג) הקובעת כי רשימת בקשות לדיון מקדמי יש להגיש 20 יום לפני קדם המשפט הראשון. כן מצוטטת תקנה 59(א) המחייבת העלאת בקשות גילוי ועיון במסמכים במסגרת זו. 2. **מועד ההגשה:** נקבע כי המועד האחרון להגשת רשימת הבקשות היה 17.4.2025, ואילו הבקשה הנוכחית הוגשה ב-8.5.2025, לאחר קדם המשפט הראשון. 3. **הליך להגשה באיחור:** על פי תקנה 49(ז), הגשת בקשה שלא נכללה ברשימה המקורית דורשת קבלת רשות מבית המשפט, אם הוכח שלא ניתן היה לכלול את הבקשה ברשימה או שלבעל הדין הצדק סביר למחדלו. 4. **אי קבלת רשות:** בית המשפט קובע כי התובע לא ביקש רשות להגיש את הבקשה באיחור, לא במהלך קדם המשפט ולא בבקשה עצמה. 5. **בחינה לגבי "הצדק סביר":** בית המשפט בחן, "למעלה מן הצורך", האם היה מקום להיעתר לבקשה לו הייתה מוגשת כראוי. * **טענת "אין בעל דין הבקיא":** התובע טען כי אין בעל דין מטעם הנתבעת הבקיא בעובדות. בית המשפט דוחה טענה זו, כיוון שבקדם המשפט הצהיר ב"כ הנתבעת כי אין להם עדים וניתן לדלג לשלב הסיכומים, וטענה זו לא השתנתה. * **מחקר היסטורי:** בית המשפט קובע כי הדרישה למסמכים לצורך "מחקר היסטורי" הייתה צריכה להתבצע לפני הגשת התביעה. * **נספח מושמט:** הנספח שהושמט מכתב ההגנה המתוקן גולה כבר בכתב ההגנה המקורי. 6. **החלטה:** הבקשה נדחית בשל הגשתה באיחור, ללא קבלת רשות ובלא הצדקה מספקת. 7. **המשך ההליך:** בית המשפט מורה על הגשת תצהירים במסגרת ההליך. **עקרונות משפטיים וחידושים:** * **סדר דין והליכים מקדמיים:** ההחלטה מדגישה את החשיבות של שמירה על סדרי דין, ובפרט על ההוראות החדשות בתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, בנוגע להגשת בקשות במסגרת רשימת בקשות מקדימה לקדם המשפט. * **מעבר מהיר לקדם המשפט:** במקרים בהם אין מחלוקת עובדתית מהותית וניתן לדלג על שלב הבאת העדים, בית המשפט יכול להנחות את הצדדים לעבור לשלב הסיכומים. הדבר מחדד את הרציונל של הגשת בקשות מוקדמת, על מנת להביא את התיק להכרעה יעילה. * **גילוי מסמכים ככלי עזר לחשיפת האמת:** התובע ניסה לבסס את בקשתו על הצורך בחשיפת האמת ועל כך שהנתבעת מחזיקה במסמכים חסויים. בית המשפט מכיר בחשיבות גילוי המסמכים, אך קובע כי היא כפופה לסדר הדין. * **"כמעט כל מסמך":** טענת התובע כי "כמעט כל מסמך" רלוונטי, מעלה סוגיה של רוחב היריעה של בקשות גילוי. בית המשפט, גם אם דחה את הבקשה מטעמים דיוניים, לא דן לעומק בשאלה האם כל המסמכים היו אכן רלוונטיים, אך העובדה שהבקשה נדחתה לפני שהתקיים דיון לגופה, מעידה כי הנטל להוכיח את הרלוונטיות והצורך בגילוי – גם אם בקשה מוגשת במועד – הוא על המבקש. * **הבחנה בין הליכים משפטיים למחקר היסטורי:** בית המשפט מבחין בין הליך משפטי, בו נדרשים ראיות להוכחת טענות ספציפיות, לבין מחקר היסטורי, שעשוי לדרוש חשיפה רחבה יותר של מסמכים. הליך משפטי כפוף למגבלות סדר דין ורלוונטיות. **סיכום:** ההחלטה מדגישה את החשיבות של עמידה בלוחות זמנים ובהוראות סדר הדין, כפי שנקבעו בתקנות החדשות. גם כאשר יש טענה לכאורה בדבר קיומם של מסמכים חשובים, אי הגשת בקשה לגילויים במועד, וללא קבלת רשות מבית המשפט להגשה באיחור, מובילה לדחיית הבקשה. ההחלטה משקפת גישה של ניהול יעיל של הליכים משפטיים, תוך הקפדה על מסלול דיוני ברור.