רע"ב 8118/10

תקציר

המשיבים טענו כי יש לדחות את הבקשה שכן אין בה כדי לעורר שאלה משפטית או סוגיה בעלת חשיבות כללית המצדיקה ערעור. לטענתם, החלטת ועדת השחרורים התבססה על בחינת נסיבותיו הפרטניות של המבקש, בהתחשב בגורמים כגון חומרת פשעיו, כתבי אישום תלויים ועומדים והרשעותיו הקודמות. המבקשים טענו כי בקשתם לשחרור מוקדם נדחתה בשל היעדר תכנית שיקום, אך המשיבים טענו כי מדובר בשיקול שולי בלבד. השופטת הסכימה עם המשיבים כי החלטת ועדת השחרורים סבירה, בהתבסס על נתוני המבקש המצביעים על מסוכנות, וכי היעדר תכנית שיקום אינו שיקול מרכזי. השופט הדגיש את היקף ההתערבות השיפוטית המצומצם במקרים כאלה ושמר על שיקול דעתה של ועדת השחרורים. נמצא כי מסוכנותו של המבקש ניכרת מהרשעותיו בתעבורה ומחומרת עבירותיו, לרבות תאונה קטלנית בעת הסעת אסירים. יתר על כן, כתבי אישום תלויים ועומדים נגדו בגין עבירות דומות חיזקו את התפיסה בדבר התנהגותו המסוכנת החוזרת. השופט דחה את הבקשה והדגיש כי החלטת ועדת השחרורים סבירה ואינה מצדיקה התערבות, במיוחד בהתחשב בהיעדר מאמצי שיקום כנים של המבקש.