ע"א 500/82

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת בדבר אחריות לנזקים הנובעים מגניבת בשר מחדר קירור ששכרה המערערת מהמשיב. המערערת טענה כי המשיב אחראי מכוח דיני החוזים, וכן לאי שמירה על המקום, ולרשלנות המובילה לנזיקין. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, מה שהוביל לערעור של המערערת ולערעור שכנגד של המשיב על גובה שכר הטרחה. השופט ברק, בפסק דין עליו הסכימו השופטים לוין ובך, קבע כי צדק בית המשפט המחוזי בכך שלא בחן את העילה החוזית, וכן כי המשיב אינו יכול להיחשב כשומר חדר הקירור לפי חוק שומרי החוקה. עם זאת, בית המשפט העליון חלק על כך שבית המשפט המחוזי דחה את עילת הנזיקין, וקבע כי למשיב חובת זהירות כלפי המערערת, וכי יש להחזיר את סוגיית הרשלנות והרשלנות התורמת להכרעתו של בית המשפט המחוזי. פסק הדין הדגיש את ההבחנה בין חובת זהירות מושגית וקונקרטית, ואת ההבדל בשליטה על מקור הסיכון, היוצר שיקולי מדיניות משפטית שונים. נפסק כי על משכיר לנקוט אמצעי זהירות בנכסים שבשליטתו לשם שמירה על ביטחונו ומניעת פגיעה ברכושו של שוכר מפעילות פלילית, ובלבד שפעילות זו הייתה צפויה. התיק הוחזר לבית המשפט המחוזי לצורך הכרעה בשאלות של רשלנות וקשר סיבתי, עם אפשרות לשמוע ראיות נוספות.