רע"א 16373-01-26

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס אך ורק על הנתונים שסופקו: **ניתוח משפטי של החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ברע"א 16373-01-26** **מבוא** החלטה זו ניתנה בבקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום, שדנה בבקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת דרגת נכות שנקבעה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") בהליך תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"). הדיון מתמקד בשאלה האם יש להתיר למבקשים (התובעים בהליך המקורי) להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל בנוגע לנכותה של המשיבה (הנתבעת בהליך המקורי), הן בתחום הראומטולוגי והן בתחום הפסיכיאטרי. **הרקע העובדתי והטענות** המשיבה נפגעה בתאונת דרכים, אשר הוכרה כתאונת עבודה. המל"ל קבע לה נכויות בשני תחומים: נכות ראומטולוגית בשיעור 10% בגין פיברומיאלגיה, ונכות פסיכיאטרית בשיעור 7.5% (נכות צמיתה) ו-15% (נכות זמנית) בגין הפרעת הסתגלות. המבקשים עתרו לבית משפט השלום להיתר להבאת ראיות לסתור את קביעת הנכות, בטענה כי קיים עבר רפואי למשיבה בתחומים אלו עוד לפני התאונה, וכי הוועדות הרפואיות של המל"ל לא התייחסו כראוי לתיעוד רפואי זה, או שלא עמד כלל בפניהן. בית משפט השלום נעתר לבקשה באופן חלקי: התיר הבאת ראיות לסתור בנוגע לנכות הראומטולוגית, אך דחה את הבקשה בנוגע לנכות הפסיכיאטרית. הנימוק לדחיית הבקשה בתחום הפסיכיאטרי היה כי פרוטוקולי הוועדות הרפואיות מלמדים שהוועדה הייתה מודעת לעברה הפסיכיאטרי של המשיבה, שקלה אותו, ואף ציינה במפורש כי רק חלק ממצבה הנפשי נובע מהתאונה. **ההלכה הפסוקה בנוגע להבאת ראיות לסתור** בית המשפט המחוזי (כבוד השופט צבי ויצמן) הדגיש כי החלטה הנוגעת להיתר הבאת ראיות לסתור היא החלטה דיונית, וכי ערכאת הערעור תתערב בה רק במקרים חריגים ויוצאי דופן. נקבע כי יש להותיר את שיקול הדעת לערכאה הדיונית, ולקמצן במתן היתר, על מנת שלא יהפוך החריג לעיקר. התנאים למתן היתר להבאת ראיות לסתור, כפי שנקבעו בפסיקה, הם שניים מצטברים: 1. **קיומן של עובדות חשובות ומהותיות בדבר מצבו של הניזוק עובר לתאונה (או לאחריה), אשר לא עמדו בפני ועדת המל"ל.** 2. **עובדות אלו עשויות היו להביא את ועדת המל"ל לשנות ממסקנתה.** **ניתוח יישום ההלכה על המקרה הנדון** **1. תחום הראומטולוגי:** בית משפט השלום התיר הבאת ראיות לסתור בתחום זה, בנימוק כי בפרוטוקולים לא הייתה כל התייחסות לאבחנה קודמת של פיברומיאלגיה או לתלונות קודמות על כאבים. נימוק זה, כשלעצמו, עשוי להצדיק בחינה מעמיקה יותר של הראיות, שכן הוא מצביע על פער אפשרי בין מצב המשיבה טרם התאונה לבין קביעת הוועדה. עם זאת, ההחלטה הנדונה אינה עוסקת בערעור על החלטת השלום בנוגע לתחום הראומטולוגי, אלא בדחיית הערעור בנוגע לתחום הפסיכיאטרי. **2. תחום הפסיכיאטרי:** בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור בנוגע לתחום הפסיכיאטרי, תוך אישור החלטת בית משפט השלום. ההחלטה התבססה על בדיקה מעמיקה של פרוטוקולי הוועדות הרפואיות ועל יישום התנאים שנקבעו בפסיקה: * **האם עובדות מהותיות בנוגע לעבר הפסיכיאטרי לא עמדו בפני הוועדה?** בית המשפט קבע כי **לא מתקיים התנאי הראשון**. על אף שהמבקשים הציגו מסמכים המעידים לכאורה על טיפולים ואבחנות פסיכיאטריות קודמות (כגון פרופיל צה"ל משנת 1994, אבחנות של הפרעת אישיות, חרדה, דיכאון, קשיי הסתגלות, ומרשמים לתרופות), נראה כי **תיעוד הנוגע לעברה הנפשי של המשיבה כן הגיע לידי הוועדה והיא אף התייחסה אליו במסקנותיה**. * בפרוטוקול מיום 17.12.23, הוועדה דרשה "את כל התיק של הפסיכיאטר דר' יונגמן, דו"ח על ועדות רפואיות בצה"ל ובמידת האפשר חומר על טיפולים נפשיים בעבר". הנחה זו, שלפיה הוועדה דרשה ובחנה את המסמכים, מהווה רכיב משמעותי בקביעה. * בנוסף, המשיבה עצמה פירטה בפני הוועדה על בעיות נפשיות מזה כ-10 שנים, על טיפולים תרופתיים, ועל "פרופיל נפשי" בצבא. * פרוטוקול הוועדה מיום 26.8.24 מציין במפורש כי "הוועדה עיינה במסמכים פסיכיאטרים... לתובעת עבר פסיכיאטרי (בעיות נפשיות בזמן שירות צבאי, פגיעה מינית בילדות וכו')". קביעה זו מצביעה על כך שהוועדה הייתה מודעת לעברה. * **האם עובדות אלו עשויות היו להביא את הוועדה לשנות ממסקנתה?** בית המשפט קבע כי **גם התנאי השני אינו מתקיים**. * הוועדה בחנה את מצבה הנוכחי של המשיבה, תוך שהיא מודעת לעברה הפסיכיאטרי. * הוועדה קבעה במפורש כי **"רק חלק ממצבה הוא תוצאה של תאונה הנדונה"**. קביעה זו מוכיחה כי הוועדה ידעה להבחין בין מצב קודם לתאונה לבין נכות שנגרמה כתוצאה ממנה, וכי היא לא ייחסה את מלוא הנכות לתאונה. * הפסיקה קובעת כי "לאמור, מצד אחד, יש להוכיח קיומם של שני תנאים מצטברים- האחד, קיומן של עובדות חשובות ומהותיות בדבר מצבו של הניזוק עובר לתאונה שלא עמדו בהי הוועדה; השני, עובדות אלו עשויות לשנות ממסקנות הוועדה". במקרה זה, מאחר שהוועדה ידעה לנתח ולהפריד בין הנכות שנגרמה לתאונה לבין מצבים קודמים, הרי שהצגת התיעוד הקודם, גם אם היה בפני הוועדה, לא בהכרח הייתה משנה את מסקנתה בנוגע לחלק הנכות שמיוחס לתאונה. **עקרונות משפטיים וחידושים** 1. **הבחנה בין עבר רפואי לבין קשר סיבתי לתאונה:** ההחלטה מדגישה את היכולת והחובה של ועדות המל"ל להבחין בין מצבים רפואיים קיימים טרם התאונה לבין נזק שנגרם כתוצאה מהתאונה. בית המשפט אישר את עמדת בית משפט השלום, לפיה גם אם הוועדה הייתה מודעת לעבר הנפשי של המשיבה, הרי שבמקרה זה היא הצליחה לבודד את הנכות שנותרה קשורה לתאונה. 2. **חשיבות התיעוד המובא בפני הוועדה:** אף שהמבקשים הציגו תיעוד רפואי נרחב, בית המשפט קבע כי על מנת שיהיה בכך בסיס לבקשת היתר, יש להוכיח כי התיעוד **לא עמד בפני הוועדה** וכי הוא **עשוי היה לשנות את מסקנותיה**. עצם קיומו של עבר רפואי, כשלעצמו, אינו מספיק אם הוועדה ידעה עליו והתייחסה אליו. 3. **הגישה המצמצמת למתן היתר להבאת ראיות לסתור:** בית המשפט חידד את הלכת ההסתייגות מהתערבות בהחלטות דיוניות, ואימץ את הגישה כי יש "לקמצן במתן היתר להבאת ראיות לסתור". הדבר נועד למנוע עיכובים מיותרים בהליכים משפטיים ולהבטיח סופיות מסוימת של קביעות המל"ל, אלא אם כן קיימים פגמים מהותיים בהליך. 4. **התייחסות לטענות המבקשים:** בית המשפט דחה את טענות המבקשים, גם אלו הנוגעות לכך ששגה בית משפט השלום בהתעלמו מתיקים רפואיים ספציפיים או ב"שגיאה" בקביעת מודעות הוועדה. הניתוח העובדתי של בית המשפט העלה כי הוועדה הייתה מודעת, שקלה, והפרידה בין הגורמים לנכות. **סוף דבר** בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור, מאחר שלא נמצאו טעמים חריגים המצדיקים התערבות בהחלטת בית משפט השלום. נקבע כי בתחום הפסיכיאטרי, המבקשים לא הצליחו להוכיח את שני התנאים המצטברים הנדרשים למתן היתר להבאת ראיות לסתור: קיומן של עובדות מהותיות שלא עמדו בפני הוועדה, וכן כי עובדות אלו היו עשויות לשנות את מסקנותיה. **השלכות אפשריות** החלטה זו מחזקת את הסטנדרטים הנדרשים להגשת בקשות להבאת ראיות לסתור את קביעות המל"ל. נדרשת הדגמה ברורה ומנומקת של פגם מהותי בהליך או בקבלת ההחלטה, ולא רק הצגת תיעוד רפואי המצביע על עבר בעייתי, אם הוועדה ידעה עליו והתייחסה אליו. היכולת של הוועדות הרפואיות להבחין בין תרומה של התאונה לבין מצבים קודמים, מהווה נדבך חשוב בהערכת הנכות.