ע"א 3099/11

תקציר

שני ערעורים מאוחדים הוגשו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (ת"א 141/06) שניתן ביום 14.3.2011 בעניין הולך רגל שנפצע קשה בתאונת דרכים. המערערת, שהוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כנכות רפואית משוקללת בשיעור של 55.12%, ערערה על הסכומים שנפסקו על ידי בית המשפט המחוזי בגין נזקים שונים, ואילו המבטחים ערערו על הצו שלא להקפיא חלק מסכום הפיצוי. בית המשפט העליון קבע, כי למעט שני נושאים הטעונים התערבות, הוא אינו רואה עילה להתערב בסכומים שנפסקו על ידי בית המשפט המחוזי, ולא להגדילם או להקטין. ראשית, קבע בית משפט קמא את נכותו התפקודית של המערער ואת אובדן כושר ההשתכרות שלו, ואין להתערב בסכום שנפסק בגין הפסדי השתכרות בעבר ובעתיד. שנית, הסכומים שנפסקו למערערת בגין סיוע צד ג' תואמים בדיוק את המלצות המומחה ולכן אין לשנותם. עם זאת, בית המשפט העליון הורה על הקפאת סכום של 250,000 ₪ מהפיצויים שנפסקו למערערת עד לסיום סופי של הליכי התביעה שלה נגד המוסד לביטוח לאומי, כדי למנוע את הסיכון שהמבטחים ייאלצו לשלם סכומים גבוהים יותר למוסד. לבסוף, קבע בית המשפט כי בפסיקת שכר טרחת עורך דין לתובע לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, יש להוסיף מס ערך מוסף (מע"מ) לסכום שנפסק, והורה על תשלום מע"מ למערערת. סגני הנשיא א' ריבלין וא' פוגלמן הביאו חוות דעת מוסכמת בנושא מע"מ, וקראו למחוקק המשנה לתקן את תקנות סדר הדין האזרחי כך שניתן יהיה לפסוק מע"מ ולהוסיף עליו שכר טרחה שנפסק לתובע פרטי בתביעת נזיקין, אך ציינו כי אין לעשות זאת בהכרעה שיפוטית.