ת"פ 54345-02-15

תקציר

הנאשמים, ילידי 1996 ו-1994, הורשעו בקשירת קשר לביצוע פשע, שוד בנסיבות מחמירות בסכינים והחזקת סכין. נאשם 2 הורשע אף הוא בהפרת צו חוקי. הם הודו בכתב האישום המתוקן. בית המשפט פירט את העובדות שהובילו להרשעה, שכללו שוד נהג משאית באיומי סכין, קשירת קשר לגניבת משאיתו ואי התנעתה - ולבסוף נמלט ממנה. הנאשמים נעצרו במבנה נטוש סמוך. לנאשם מס' 1 עבר של עבירות קודמות והוא היה מוכר לשירות המבחן. הוא גם השתמש בסמים מגיל 16. לנאשם מס' 2 לא היו הרשעות קודמות אך הוא הפר צו דין לפני ביצוע עבירה זו. בית המשפט שמע טיעונים הן מצד התביעה והן מצד ההגנה. התביעה טענה לעונש חמור, תוך שימת דגש על חומרת העבירה, תכנונה ומסוכנות הנשקפת מהנאשמים. ההגנה ביקשה להקל בעונשם, תוך הדגשת גילם הצעיר של הנאשמים, חרטה, היעדר פגיעה גופנית והתהליכים הטיפוליים שעברו. בדיונו הכיר בית המשפט בחומרת העבירה, בתכנונה ובסכנה לשלום הציבור. כן נלקחו בחשבון נסיבותיהם האישיות של הנתבעים, גילם הצעיר ורישומם הנקי – למעט הנתבע מס' 1. בית המשפט החליט שלא לאמץ את המלצת שירות המבחן לנאשם מס' 1, מתוך סברה כי המניע שלו היה בעיקר מילולי וכי נדרשת הרתעה. בסופו של דבר, נגזרו על הנאשמים 36 חודשי מאסר בפועל, בניכוי הזמן שריצו, ו-15 חודשי מאסר על תנאי. כמו כן חויבו לשלם לנפגע פיצויים בסך 10,000 ש"ח כל אחד. בית המשפט המליץ לשירות בתי הסוהר לאפשר לנאשמים לעבור טיפול בכלא והדגיש את חשיבות גילם הצעיר ואת אפשרות השיקום. לשני הצדדים הייתה זכות לערער על פסק הדין בתוך 45 יום.