ת"א 20551-08-13

תקציר

החלטת בית המשפט בתביעה שהוגשה נגד עובד ציבור סובבת סביב סעיף 7א(א) לפקודת הנזיקין, המעניק חסינות לעובדי ציבור בגין מעשים שנעשו תוך מילוי תפקידם השלטוני, למעט במקרים שבהם המעשים האמורים נעשו ביודעין בכוונה לגרום נזק, או באדישות לאפשרות הפגיעה. הנתבעת, במקרה זה, פרסמה מספר הודעות על התובעים, לרבות טענות לפעילות בלתי חוקית וסחיטה. על בית המשפט לקבוע האם פרסומים אלה נעשו במסגרת תפקידיו השלטוניים של הנאשם. השופט קובע כי פרסומים המגיבים ללחצים שהופעלו על הנאשם בנוגע לתפקידו הציבורי עשויים להיחשב כחלק מתפקידו, אך הנאשם חרג מכך. הפרסומים חרגו להתקפות אישיות ולחשיפת ענייניהם הפרטיים של התובעים, ללא כל קשר לתפקידו של הנתבע כעובד ציבור. יתר על כן, בית המשפט קובע כי אדם סביר היה מצפה שפרסומים כאלה עלולים לגרום נזק, דבר המצביע על יחס של אדישות כלפי אפשרות הפגיעה. לפיכך, תנאי החסינות לפי סעיף 7א(א) אינם מתקיימים בחלק ניכר מהפרסומים. השופט דוחה את טענת הנתבע לחסינות ומורה לו לשלם את שכר טרחת התובעים, תוך שהוא מחייב את הנתבע להגיש כתב הגנה בתוך 30 יום. החלטה זו אינה מכריעה מראש את ההיבטים העובדתיים או המשפטיים של התביעה העיקרית.