ב"ל 12725-02-19

תקציר

קביעתו של בית הדין היא כי נדחתה טענת התובע כי פציעתו אירעה במהלך פעילות הקשורה לעבודה. פסק הדין התבסס על בחינה דו-שלבית. ראשית, השופט קבע כי הנסיעה לרודוס, שאורגנה ומומנה ברובה על ידי המעסיק, אכן הייתה פעילות אגבית לעבודה שכן היה לה אינטרס מובהק של המעסיק, כגון איחוד העובדים ורווחתם. עם זאת, האירוע הספציפי בו נפגע התובע במהלך ריקוד במסיבת הטיול, לא נמצא קשור לפעילות הטיול. השופטת קבעה כי פציעתו של התובע נבעה אך ורק מגורמים הקשורים אליו, שכן הוא החליט לקחת סיכון מופרז ולקפוץ מעל חבל, שאינו חלק מהפעילות, ולכן אינו קשור לעבודה. בנוסף, לא נמצאה כל ראיה לקיומו של גורם חיצוני כלשהו שגרם לנפילתו של התובע. עוד ציינה השופטת כי טענת התובע כי הצהרותיו הראשוניות בנוגע לאירוע נבעו מלחצים ואיומים מצד מעסיקו, לא היו משכנעות ולא הוכחו. לבסוף, ציינה השופטת כי טענת התובע כי נמנע משתיית אלכוהול בעת האירוע לא נתמכה בראיות כלשהן, וסתרה טופס פיצויי פגיעה שהגיש התובע, בו נכתב כי ככל הנראה היה שיכור בעת הפגיעה. לפיכך, נדחתה הטענה כי מדובר בפגיעה בעבודה, ותביעת התובע נדחתה.