ת"א 7936-01-19

תקציר

פסק דין זה משרטט סכסוך בין חברת סחורה קמעונאית המפעילה רשת זכיינות, המכונה התובעת, לבין אחד ממפעילי חנויות הזכיינות שלה, המכונה הנתבעת. התובעת טענה כי הנתבעת הפרה את הסכם הזיכיון בכך שלא הוציאה דוחות מכירה ולא העבירה את דמי העמלה החודשיים בשיעור של 3% ממכירות החנות להן זכאית התובעת. התובעת דרשה שכר טרחה בסך 49,000 ₪ עבור החודשים מאי 2018 ועד למועד הגשת התביעה, וכן סעדים נוספים כגון הסרת השילוט של התובעת מחנות הנתבעת ופינוי החנות. הנתבעים טענו כי התובעת הפרה תחילה את ההסכם בכך שלא עמדה בהתחייבויותיה, שכללו מתן שירותים כגון אספקת טובין, ניהול מו"מ עם ספקים וניהול הרשת. כמו כן, הם תבעו בגין אובדן רווחים בסך 160 אלף שקל לשנת 2018, אובדן רווחים שמרני בסך כ-275 אלף שקל בגין חמש שנים, כ-14,625 ש"ח בגין החלפת השילוט והשבת דמי זיכיון בסך 150 אלף שקל עם הפרשי הצמדה. בית המשפט פסק לטובת התובעת, וקבע כי הנתבעים אכן הפרו את ההסכם בכך שלא שילמו את העמלות החודשיות. לתובע נפסק שכר טרחה שלא שולם בסך 49,000 ₪, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה ממועד הגשת התביעה. עם זאת, בית המשפט מצא גם כי התובעת הפרה באופן יסודי את ההסכם בכך שלא סיפקה שירותים כרשת, ובכך זיכתה את הנתבעים בסעד ואפשרה להם לבטל את ההסכם. כתוצאה מכך, בית המשפט חייב את התובעת לשלם לנתבעים 85,000 ₪, הכוללים 52,000 ₪ עבור השבה חלקית של דמי הזיכיון, 14,500 ₪ עבור עלות החלפת השילוט ו-18,500 ₪ עבור אובדן רווחים בשנת 2018. בנוסף, בית המשפט הורה לתובע לשלם לנתבעים 36,000 ₪ (יתרת הסכום לאחר ניכוי פסק הבוררות של התובע מהנתבעים), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה שכנגד. כמו כן חויבה התובעת בהוצאות המשפט של הנתבעים ובשכר טרחת עורך דין, בסך 10,000 ₪. לשני הצדדים ניתנו 30 יום לבצע תשלומים אלה עם קבלת פסק הדין. גם זכות הערעור הוכרה.