ת"א 4464-04-19

תקציר

המחלוקת נסובה סביב פרשנות חוזה להזמנת חדרים בין מתווך במלון, התובע, לבין מזמין נסיעות, הנתבע. לאחר חודשיים של משא ומתן, הסכימו הצדדים על חוזה לפיו הנתבעת תשלם עבור 40 חדרים זוגיים במחיר של 80 יורו לאדם ללילה, המחולקים לארבעה שלבים. הנתבעת טענה כי ההסכם הינו התחייבות כללית בלבד לחודשי הקיץ ללא תאריכים קבועים. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת התובעת, ופירש את החוזה כהתחייבות למינימום של ארבעה תאריכים, עם 10 חדרים שמורים בכל תאריך. זאת בהתבסס על לשונו הברורה של החוזה, המשא ומתן שקדם לו, והתכתבויות שלאחר מכן המאשרות את מספר החדרים לכל שלב. זאת ועוד, נדחתה טענת הנתבע כי התשלום אינו מחויב אלא 15 יום לפני עזיבת כל קבוצה, בהיעדר קוהרנטיות לוגית והיגיון כלכלי. בית המשפט דחה גם את טענות הנתבעת לקיזוז בשל ליקויים לכאורה בשירותים הניתנים על ידי המלון, שכן החוזה פטר את התובעת מאחריות לשירותי צד ג'. לתובע נפסקו פיצויים בסך 97,440 ש"ח, המקבילים לשני מועדים שבוטלו, לצד 10,000 ש"ח הוצאות משפט. סכום זה ישולם תוך 30 יום או יסתכן בריבית והצמדה. טענותיה הנגדיות של הנתבעת בגין חדרים והסעדה שלא שולמו, כמו גם נזקים תדמיתיים, לא נתמכת, ולכן נדחו. פסק הדין, לטובת התובע, כלל את זכות הערעור על פי חוק.