ע"א 4401/21

תקציר

פסק הדין דן בהחלטה לאפשר ערעור על הליכי פשיטת רגל. מוקד מרכזי הוא ההבחנה בין מסלולי הסדר נושים להפטר בפשיטת רגל, תוך הדגשת הצורך בתום לב מצד החייב. בית המשפט מציין את חוסר תום הלב המתמשך של החייב, לרבות הברחת נכסים והעלמת חובות, הפוגע בהליך ההפטר. למרות הצעות בית המשפט המחוזי להפטר את החייבים על תנאי בשל חוסר תוחלת כלכלית, טענה זו נדחתה מאחר שהחייבים שיבשו הליכים באופן עקבי והקשו על מימוש נכסים. הנאמן הצביע על התנהלותו הרעה השיטתית של החייב, לרבות שימוש בצדדים שלישיים כדי לטעון בכזב לבעלות על נכסים. היו טענות שהחייבים אף עסקו בפעילות פלילית כמו איום על עדים. יתר על כן, הערכות הנכסים לא היו מלאות, והותירו ספקות לגבי היתרונות הממשיים של הפטרת חייבים ללא מימוש נכסים. בית המשפט לערעורים החליט לבטל את ההפטר המותנה של המחוזי, והציע להעריך תחילה את הנכסים, ולאפשר לנושים לטפל במאמצי המימוש אם הם מועילים. לנושים היו סיבות מוצדקות להתנגדותם מעבר לנקמנות, וחשדו ששווי הנכסים עולה על תשלומי ההפטר המוצעים. הדגש של בית המשפט העליון על הבטחת שאף חייב לא ייהנה שלא בצדק מהתנהגות רעה היה מרכזי בהחלטתו.