ע"פ 623/78

תקציר

התיק, שנדון ב-19 בפברואר 1978, היה ערעור על פסק דין של בית משפט השלום בתל אביב-יפו, שהרשיע את יצחק סורני באיומים על שתי אחיותיו. הערעור, שהובא לבית המשפט המחוזי, התמקד אך ורק בהחרמת אקדח שהיה בבעלותו של סורני. המערער טען כי הקשר בין האיומים לבין האקדח לא הוכח, ולכן לבית המשפט אין זכות להורות על החילוט. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, ואישר את קביעת בית משפט השלום כי האקדח היה "הרקע לאיומים". שופטי בית המשפט המחוזי הגיעו למסקנה כי האקדח אכן שימש לסיוע לאיומים שהשמיע סורני, וכי חילוט הנשק מוצדק לפי סעיף 39(א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש). סעיף זה של הפקודה קובע כי בית משפט רשאי להורות על החרמת חפץ הקשור לעבירה, ובלבד שהחפץ הוא בעל החזקתו, נתפס לפי סעיף 32 או הושג בידי המשטרה כמפורט בסעיף 33, וההרשעה מתייחסת לעבירה שבוצעה בחפץ. במקרה זה, האיום לירות באחותה, כמפורט בכתב האישום, היה קשור במידה מספקת לנשק ברישיון של סורני, אליו התייחס בהודעות האיומים. השופטים קבעו כי הנשק לא היה צריך להיות הכלי העיקרי של העבירה, אך עדיין יכול להיחשב כחפץ ששימש לביצוע העבירה. לפיכך, הערעור נדחה, וגזר הדין המקורי, שכלל את חילוט האקדח, אושר. השופט שמגר, ממלא מקום הנשיא וינוגרד והשופט אשר הסכימו עם קביעה זו.