עמ"נ 32002-06-24

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור על בקשה שהגיש תושב האזור המבקש לשדרג את מעמד התושב הארעי שלו למעמד של תושב קבע בישראל. המבקש, שהיה כבן 34 בעת שהגיש את הבקשה בשנת 2021, טען כי המועד הקובע לבקשתו היה בשנת 1996, אז הגישה אמו בקשה לאיחוד משפחות, שלכאורה היה חלק ממנה. עם זאת, השופט מצא כי שמו של המבקש לא הוזכר בבקשה משנת 1996, וכי חל שיהוי משמעותי בלתי מוצדק בערעור על שלילת מעמד תושב הקבע שלו, שהתרחש בשנת 2000. השופטת גם דחתה את טענת המבקש כי הוא זכאי לישיבת קבע באמצעות אימוץ על ידי אמו, וציינה כי צו האימוץ הוצא כאשר המבקש היה מעל גיל 14, מה שהופך אותו לבלתי זכאי למעמד קבע על פי חוק הוראת שעה. יתרה מכך, השופטת קיבלה את עמדת המשיב כי מעמדו של המבקש נגזר ממעמדו של אביו הביולוגי, אליו הוא מלווה, ולא ממעמדה של אמו. בסך הכל, השופט הגיע למסקנה כי מעמד התושב הזמני של המבקש עולה בקנה אחד עם החוק החל ודחה את הערעור ופסק הוצאות למשיב.