סע"ש 10089-08-13

תקציר

התובע, עובד במסעדה, הגיש תביעה נגד מעסיקיו בדרישה לקבל בחזרה שכר והטבות שלא שולמו. הנתבעות היו שתי חברות שהפעילו את המסעדה ברצף, בבעלות האם והבת, אימאן וסמר, בהתאמה. החברה הראשונה, בבעלות סמר, נקלעה לקשיים כלכליים, מה שגרם לאימאן להקים את החברה השנייה במקומה. עם זאת, זכויות ההעסקה של התובע לא טופלו כראוי במהלך המעבר, והמסעדה נמכרה בהמשך לצד שלישי ללא ידיעתו. בית המשפט התקשה להסתמך לחלוטין על עדויות מי מהצדדים בשל חוסר עקביות וחוסר דגש על דיוק. היא עסקה במיוחד בדיווחיהן של סמר ואימאן, שלא היו בהם פרטים חיוניים ולא סביר שהיו אמיתיים. בית המשפט העדיף את עדותה של התובעת והחליט להרים את מסך התאגיד, ולהטיל על אימאן את האחריות לחובות שתי החברות. עקרון האישיות המשפטית הנפרדת מגן על תאגידים מפני התחייבויותיהם האישיות של בעלי המניות שלהם. עם זאת, במקרים חריגים, בית המשפט יכול להרים מסך זה אם הוא סבור שהוא צודק וראוי, במיוחד כאשר המבנה התאגידי מוביל לתוצאות לא צודקות או משמש להונות נושים. במקרה הנוכחי, חוסר שקידתה של אימאן כלפי זכויות ההעסקה של התובע, יחד עם הימנעותן של החברות מליידע אותו על השינויים, הצדיקו את הסרת מסך התאגיד. בית המשפט קבע כי שכר היסוד החודשי של התובעת עומד על 6,000 ₪ נטו. כמו כן פסקו מספר הטבות שלא שולמו, לרבות גמול שעות נוספות, פיצויי פיטורים, פיצויי הודעה מוקדמת, פדיון חופשות, דמי הבראה ופיצוי בגין רישומי תלושי שכר פגומים. אימאן חויבה לשלם לתובע סכומים אלה, שהסתכמו בכמה עשרות אלפי שקלים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. התביעה נגד סמר נדחתה, שכן בית המשפט ראה באימאן אחראית לחובותיה של החברה הראשונה. בנוסף, חויבו הנתבעים במשותף לשלם לתובע 12,000 ₪ שכר טרחת עורך דין. על פסק הדין ניתן לערער בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום.