ע"פ 5169/16

תקציר

על בית המשפט להחליט האם יש די ראיות כדי להסגיר אדם להולנד באשמת מעשה מגונה. בקשת ההסגרה מתבססת על התבטאויות של שבעה מתלוננים. המחלוקת העיקרית היא האם די בנסיבות התקיפות, כפי שתוארו על ידי שלוש מהמתלוננות, כדי להצביע על כך שהתקיפות בוצעו מתוך כוונה לגירוי או סיפוק מיני. השופט בוחן בקפידה את דבריהן של שלוש המתלוננות ומכיר בנסיבות הלא נעימות בהן בוצעו העיסויים. עם זאת, נראה כי נסיבות אלה לבדן אינן מצביעות על ראיות לכאורה לכוונה מינית. עם זאת, השופט קובע כי אין לבחון את העיסויים בנפרד, ובוחן את דבריהן של ארבע המתלוננות האחרות, שתיאורן את התקיפות מפורש יותר. בהתחשב במכלול הראיות שהוצגו, השופט מגיע למסקנה כי קיים בסיס ראייתי מספיק לביסוס "בסיס לאישום" ובכך מאשר את בקשת ההסגרה. השופט מדגיש כי מדובר בהליך הסגרה, ורף הראיות אינו גבוה כפי שהיה במשפט פלילי. זאת ועוד, השופט דוחה את בקשת המערער לאסור את פרסום שמו, שכן הוא אינו מוצא כל נזק חמור שעלול להיגרם ממנו, והאינטרס הציבורי בפרסומו גובר על כל תועלת אפשרית באי גילוי. הן השופט דנציגר והן השופט פוגלמן מסכימים עם פסק הדין, המוביל לפסק דין פה אחד לדחות את הערעור, להכריז על המערער כבר הסגרה ולהתיר את פרסום שמו.