בג"צ 506/89

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בעתירה המערערת על החלטת פרקליט המדינה לדחות ערר ולא להעמיד לדין חבר כנסת בגין עבירה של ביזיון בית המשפט לפי סעיף 255 לחוק העונשין. הח"כ השמיע לכאורה דברי גנאי על החלטת בית המשפט העליון בתיק הקשור לבחירות הקרובות לכנסת. בג"ץ קבע כי אין צורך להתערב בשיקול הדעת של רשויות התביעה שלא לפתוח בהליכים משפטיים במקרה זה. פסק הדין הדגיש את ההתנגשות בין שתי מטרות: הגנה על מערכת המשפט ושמירה על חופש הביטוי. בית המשפט ערך איזון לטובת האחרונים, הדגיש את חשיבותו של חופש הביטוי, במיוחד בהקשר של ביקורת על החלטות שיפוטיות, וציין כי שיקול הדעת של רשויות התביעה הוא סביר וחוקי. השופטים הדגישו את הצורך לשמור על אמון הציבור ברשות השופטת ואת החומרה הפוטנציאלית של פגיעה בשמה הטוב. עם זאת, הם הסכימו עם גישת פרקליט המדינה, שגילתה איפוק ושקלה את זכותו של חבר הכנסת לחופש ביטוי. פסק הדין נגע גם בדרישות לכוונה פלילית בעבירת ביזיון בית המשפט ובחסינות ממנה נהנים חברי כנסת, והותיר שאלות משפטיות אלה פתוחות לדיון עתידי. בסופו של דבר נדחתה העתירה, תוך שבית המשפט הדגיש כי הנסיבות אינן מצדיקות נקיטת צעדים משפטיים.