עת"מ 35259-10-23

תקציר

העותרת ביקשה מבית המשפט לבחון מחדש החלטה של ועדת ערר בדבר דחיית בקשתה להיתר בנייה לאיחוד מספר חנויות לסופרמרקט אחד. בית המשפט שרטט בהרחבה את המסגרת המשפטית המסדירה עתירות מנהליות נגד החלטות ועדת הערר ואת היקפה המצומצם של הביקורת השיפוטית, המתמקדת בסבירות ההחלטה. השופטת דחתה את טענות העותר כי ועדת הערר שגתה בקביעותיה העובדתיות באשר למצבן הקיים של החנויות. השופטת דחתה גם את טענותיה של העותרת בנוגע למצגים שהוצגו בפניה על ידי הוועדה המקומית, וקבעה כי הן חסרות בסיס ומנוגדות לדין. זאת ועוד, בית המשפט הסכים עם החלטת ועדת הערר כי לוועדה המקומית שיקול דעת לדחות את הבקשה להיתר, במיוחד בהתחשב באופי התכנוני הדינמי ובזמן שחלף מאז קיבל העותר מידע מסוים והגשת הבקשה. העותרת לא הוכיחה כל הצדקה לחריגה ממדיניות מאושרת, וגם טענתה לאפליה נגד עסקים אחרים באזור נדחתה מחוסר ראיות. ככלל, השופט הגיע למסקנה כי העותר לא קם כל עילה להתערב בהחלטת ועדת הערר ועל כן דחה את העתירה והורה לעותר לכסות את הוצאות המשיבים.