ה"פ 77218-12-20

תקציר

פסק הדין נסוב סביב בקשת פסילה שהגיש רסקו, בעקבות מחלוקת על סעד זמני בהליך משפטי רחב יותר. בית המשפט המחוזי ביטל החלטות קודמות בדבר מתן סעד זמני ללא דיון והורה על דיון מחודש בבקשה לסעד זמני על ידי בית המשפט קמא. רסקו טענה כי חוות דעתה של השופטת נעולות ומוטות, וציטטה החלטות קודמות וביקורת על התנהלותה הפרוצדורלית כראיה. עם זאת, השופט דחה את בקשת הפסילה, וקבע כי יש להעלות טענת פסלות בהזדמנות הראשונה, דבר שרסקו לא עשה. בנוסף, הדגישה השופטת כי החלטת ערכאת הערעור להחזיר את העניין לדיון חוזר לא מעידה על צורך בפסילה, והשופט היה מחויב לדון בתיק כנאשם. השופט דחה גם טענות המבוססות על "מראית פני הצדק", וציין כי הרחבת טענות אלה גם למקרה זה תהפוך את כללי הפסילה שנקבעו לחסרי משמעות. יתר על כן, השופט לא מצא חשש ממשי למשוא פנים, שכן ההחלטות הקודמות בוטלו, וההחלטה הקרובה על סעד זמני תתבסס על דיון מלא. לבסוף, נוכח ההתמקדות המיותרת של שני הצדדים בזהות השופט, חויב כל צד לשאת בהוצאותיו, ויינתנו הוראות נפרדות לגבי המשך ההליך.