תת"ח 2088-08-17

תקציר

בית המשפט החליט כי על המדינה לשלם לנאשמים 10,000 שקל כפיצוי על הוצאות ההגנה שלהם, לאחר שמצא אותם לא אשמים בכל האישומים. זאת משום שלתביעה לא היו סיכויים סבירים להרשעה, והיא מיהרה להגיש את כתב האישום ללא ראיות מבוססות. לא היה בסיס להאשמות, והתביעה לא פעלה בסבירות או בתבונה בהגשת כתב האישום, במיוחד בהתחשב בכך שהנאשמים השתתפו באופן פעיל במשפט וזוכו. האישום הראשון, שיוחס לנאשם על ידי ליטוש פנסי רכב שלא כדין, לא היה סביר להביא להרשעה, שכן עדותו של המתלונן לא הייתה ברורה ולא תאמה את כתב האישום. גם האישום השני, סירוב לבצע שירות בפיקוח, לא היה צפוי להוביל להרשעה, שכן הוא התבסס רק על תלונתו של אדם בעל ניגוד עניינים עם הנאשמים, והתביעה לא פעלה באופן סביר בכך שלא חזרה בה מכתב האישום לאחר קבלת מידע מבהיר. גם האישום השלישי בוטל על ידי התביעה במהלך המשפט. ככלל, הראיות לא תמכו בהאשמות, ויש לפצות את הנאשמים על הוצאותיהם, כדי למנוע עוול נוסף, למרות שחיוב המדינה יוצר חשש לרפיון כלפי רשויות אכיפת החוק. סכום הפיצוי, שמסתכם ב-10,000 שקלים, משתרע על פני חמש ישיבות, כולל שימועים עם ראיות שהוצגו, ודיון אחד בהליך הערעור, והוא פיצוי חלקי.