רע"א 8843/09

תקציר

המבקשת ביקשה רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז, אשר דחה את בקשתה למתן צו מניעה זמני למניעת מימוש נכס ברעננה. נכס זה שועבד לבנק מרכנתיל דיסקונט בשל הלוואות שניתנו לחברה בבעלות שמעון סטרוד, בעלה המנוכר של המבקשת ובעל הנכס הרשום. במהלך הליכי פשיטת הרגל, בית המשפט התיר לבנק לרשום משכנתא מדרגה ראשונה על זכויותיו של סטרוד, תוך שהוא גובר על כל אזהרה או תביעה מוקדמת, לרבות זו של אחיו של המבקש, מיגל שופר. המבקשת טענה כי רכשה את זכויותיו של שופר בנכס לפני שהבנק רשם את המשכנתא, והציגה שמאות המציינת ייפוי כוח בלתי חוזר. עם זאת, בית המשפט המחוזי דחה את בקשתה לצו מניעה, תוך שהוא מדגיש כי זכויות הבנק גוברות על כל טענה קודמת וציין כי אין ראיות מספיקות לזכויות הבעלות שלה. לאחר שהבקשה הראשונית נדחתה, הגיש המבקש בקשה שנייה, בטענה כי הבנק פעל בחוסר תום לב וכי זויף טופס תוספת לווה. טענה זו נתמכה בחוות דעת גרפולוגית שלטענתה הצביעה על זיוף. עם זאת, בית המשפט לא מצא ראיות חדשות משמעותיות ששינו את תוצאת התיק, ובכך אישרו מחדש את זכויות הבכורה של הבנק. המבקש ביקש ערעור נוסף, אך בית המשפט העליון קבע כי שום דבר חריג במקרה זה אינו מצדיק את ביטול ההחלטה הראשונית. הבקשה נדחתה מבלי שנדרשה תגובת המשיבים, ולא חויבו בהוצאות.