פש"ר 24060-04-10

תקציר

בפסק הדין נקבע כי הבקשה לדחיית התביעה חלה לגופו של עניין. חשבונות המשיבים שימשו את אביהם לביצוע עסקאות שונות, והם לא היו מודעים לעסקיו. הנאמן ידע על הקשר העסקי של החייב והמנוח, אך לא היו בידיו די ראיות להוכחת טענותיו. מאחר שהמשיבים לא היו מודעים לעסקאות, נטל ההוכחה עבר לנאמן. עם זאת, הנאמן לא הביא ראיות מספיקות לכך שהמשיבים קיבלו מענקים ללא תמורה, והמשיבים לא הגיעו לחקירה. לפיכך, התביעה לביטול המענק נדחית מחוסר ראיות. השופט מתייחס גם לתקופת ההתיישנות, וקובע כי הבקשה לביטול המענק הוגשה לאחר המועד האחרון. הנאמן טען כי יש להאריך את תקופת ההתיישנות משום שהוא ממתין לתוצאות ההליך הפלילי ואין לו מסמכים חיוניים. עם זאת, השופט קובע כי ההליך הפלילי לא היה הכרחי לתביעה האזרחית וכי לנאמן הייתה סמכות לחקור ולהגיש את התביעה בתוך פרק הזמן הקבוע בחוק. בנוסף, מציינת השופטת כי ידיעתו של הנאמן את העובדות הייתה חלקית, וטענת המשיבים כי לא היו מודעים להפקדות בחשבונותיהם יוצרת עמימות סובייקטיבית. הנאמן יכול היה לזמן את המשיבים לחקירה או לבקש הוראות בנקאיות לבירור העסקאות, אך הוא לא עשה זאת. לפיכך, התביעה נדחית בשל התיישנות. זאת ועוד, לא ניתן צו הוצאות כנגד המשיבים, בהתחשב בעסקיו של אביהם ובמצב החוב המוגבל. פסק הדין מועבר לצדדים, ומסיים את התיק.