ת"א 22153/07

תקציר

התובע, שעבד אצל יצרנית העובש הנתבעת בין השנים 1996-2006, תבע בגין נזקי שמיעה שנגרמו כתוצאה מרעש מזיק במקום העבודה. התובע לא הביא ראיות לכך שנחשף לרעש מזיק כהגדרתו בתקנות בטיחות רעש, ולפיכך לא הצליח להוכיח רשלנות או הפרת חובה חקוקה על ידי הנתבע. בית המשפט מצא כי עדותו של התובע ושל עדיו, שתיארו את הרעש כ"עצום" ו"נורא", אינה ראיה מספקת לרעש מזיק, במיוחד נוכח היעדר נתונים אובייקטיביים או חוות דעת מומחים. כמו כן, התובעת לא ניסתה לבצע בדיקות במפעל או להגיש חוות דעת מומחה לגבי סוג המכונות בהן נעשה שימוש. בעל הנתבעת העיד כי התובע עבד עם מכונה חשמלית שקטה ולא נחשף לרעש מזיק. באשר לטענה כי ליקוי השמיעה של התובע נגרם על ידי הנתבע, קיבל בית המשפט את חוות דעתו של מומחה בית המשפט, אשר ייחס מחצית מנכותו של התובע לעבודתו אצל הנתבעת. עם זאת, מאחר שהתובע לא הצליח להוכיח כי מצבו הרפואי השפיע על עבודתו או כי פיטוריו היו קשורים למצבו הרפואי, תביעתו להפסד שכר נדחתה. לתובע נפסקו 50,000 ₪ בגין הפסדי שכר בעבר ובעתיד ו-30,000 ₪ בגין כאב וסבל, אך סכום זה יקוזז מדמי הביטוח הלאומי. בסופו של דבר נדחתה התביעה, והתובע חויב לשלם לנתבעים הוצאות בסך של 10,000 ₪, בעוד הנתבעים ישלמו לצד ג' הוצאות בסך של 3500 ₪.