הפ"ב 37652-09-14

תקציר

בית המשפט הקדים את פסק דינו בקובעו כי יש לדחות את הבקשה למינוי בורר וכי הבקשה עצמה מצערת. המבקש טען כי לא היה לו שיקול דעת להסכים לתנאי תניית הבוררות בחוזה, וכי הוא טעה או הוטעה על ידי המשיבה בעניין זה. בית המשפט ציין כי טענה זו, במהותה, אינה בקשה למינוי בורר אלא להכרזה על תניית הבוררות כבטלה. היה על המבקש להגיש תביעה נפרדת לביטול הסעיף, ולא לנסות לעשות כן במסגרת הבקשה למינוי בורר. יתר על כן, גם אם בית המשפט היה רואה בבקשה אפיק מתאים לתביעה כזו, היא עדיין הייתה נדחית לגופה. המבקש טען כי לא נעשה דבר וכי קיים הבדל מהותי בין ההסכם כפי שנחתם לבין ההסכם עליו סבר כי חתם. עם זאת, הראיות שהוצגו לא היו חזקות או ברורות מספיק כדי לתמוך בטענה זו. המבקש ויתר המעורבים בתיק, שניהלו עסקאות נדל"ן בהיקפים גדולים, לא הוכיחו כי רצונם החופשי נפגע או כי הם אינם מבינים את תוכן המסמך. בנוסף, התביעה נדחתה גם בעילה של שיהוי, שכן המבקש השתהה באופן בלתי סביר בהעלאת טענת הבטלות. החוק דורש שהביטול יתרחש תוך זמן סביר לאחר גילוי עילת הביטול, שבמקרה זה לא כובדה. עוד טען המבקש כי קיים ניגוד עניינים בהכרעה בסכסוך, שגם אותו דחה בית המשפט. טענת המבקש כי הבורר אינו צריך להיות מי שהוא עמיתו של המשיב הייתה כללית מדי והתבססה על חששות עמומים ולפיכך אין עילה מספקת לפסילה. בית המשפט הדגיש כי הדרישות לפסילת בורר דומות לאלה של שופטים וצריכות להתבסס על ראיות אובייקטיביות לחשש ממשי למשוא פנים. הודאתו הקודמת של המבקש כי אין לו ניגוד עניינים עם הבורר הפוטנציאלי פעלה אף היא לרעתו, שכן היא הראתה כי התנגדויותיו הנוכחיות סותרות. לסיכום, קבע בית המשפט כי הבקשה למינוי בורר נדחתה, והמבקש חויב לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ₪. הבורר החלופי ימונה על ידי לשכת עורכי הדין בהתאם להוראות ההסכם.