בש"פ 2737/10

תקציר

בפסק דין זה החליט בית המשפט לדחות את הערעור בעניינו של המערער, אשר הוגש נגדו כתב אישום בגין עבירות רכוש בדרגת חומרה בינונית. עניינו של המערער חשף דפוס מטריד, בעל עבר פלילי משמעותי, הכולל הרשעות מרובות בעבירות רכוש והפרת הוראות חוק. ההיסטוריה שלו של הפרת תנאי שחרור באמצעות פיקוח אלקטרוני הגבירה עוד יותר את החששות לגבי מסוכנותו הפוטנציאלית לציבור. בית המשפט המחוזי זיהה תחילה עילות מעצר, תוך הדגשת חומרת עבירות העבר של המערער. על אף שהדו"ח הצביע על כך שריסון אלקטרוני עשוי להפחית את הסיכון, הוא גם הדגיש את חוסר התאמתם של הורי המערער כערבים, בתוספת הצהרותיהם הסותרות לשירות המבחן. בנוסף, המערער לא סיפק אליבי בר קיימא לעבירות הנטענות, ובכך ערער את הגנתו. בית המשפט המחוזי מצא תשתית ראייתית מספקת בטביעת יד הקשורה למערער, ודחה הן את היעדר טביעות האצבע והן את טענות האליבי. בסופו של דבר, בית המשפט חיזק את הטענה כי שחרור נאשם דורש אמון, דבר שהרקורד של המערער לא עורר בו, במיוחד לאור הסדרי פיקוח בלתי ראויים. מהערעור שנדחה עולה כי כל עוד לא הוצגו ערבים חדשים בני קיימא והוסדר פיקוח חלופי, אין כיום בסיס לשינוי ההחלטה.