ת"א 14442-03-13

תקציר

פסק דין זה עוסק בסכסוך בין יצרנית-משווקת-מפיצה של מוצרי אופנה, התובעים, לבין הזכיין שלהם, הנתבע 1, שהפעיל עבורם מספר חנויות בירושלים. התובעים תבעו את הנתבעים בגין אי פירעון חובות בסך מיליוני שקלים. במהלך השנים חתמו הצדדים על מספר הסכמים להסדרת התשלומים, אך הנתבעים לא עמדו בהתחייבויותיהם. התובעים גם האשימו את הנתבעים בהפרת הסכמי הזיכיון. הנתבעים הגישו תביעה שכנגד בגין נזקים שנגרמו עקב ביטול הסכמי הזיכיון, הפרת חוזה ורשלנות מצד התובעים. הסוגיות העיקריות שהיה על בית המשפט להכריע בהן היו גובה החוב שחבו הנתבעים לתובעים והאם התובעים אחראים לנזקים הנתבעים. בית המשפט בחן מספר הסכמים בין הצדדים, בהם חוזה בו הודו הנתבעים כי הם חייבים לתובעים למעלה מ-4.5 מיליון שקל, בכפוף להתאמות, ונספח מאוחר יותר שקבע כי החוב יעודכן בהתאם לממצאי בדיקה שערך משרד רואי חשבון. בית המשפט שקל גם את ממצאי משרד רואי החשבון, שמונה לבחון את טענות הנתבעים ולקבוע את גובה החוב. בית המשפט מצא כי הנתבעים הפרו את החוזה בכך שלא עמדו בתשלומים הנדרשים. דו"ח משרד רואי החשבון, שהצדדים הסכימו כי יהיה סופי ומחייב, נבדק אף הוא, ובית המשפט מצא כי הוא נערך ללא משוא פנים ובמסגרת סמכותו של המשרד, למעט נושא אחד. בית המשפט קיבל את טענת התובעים כי אין הצדקה לתוספת של 859,000 ₪ לחוב הנתבעים בגין הנחות במזומן, שכן התובעים לא טענו לאי התאמה כלשהי במתן הנחות אלה, ועל כן יש לנכות סכום זה מסך החוב. בית המשפט התייחס גם לטענות הצדדים בנוגע לפרשנות הסכמי הזיכיון, להפרה הנטענת של התובעים ולתביעת הנזיקין שכנגד של הנתבעים. נמצא כי התובעים לא הפרו וכי תביעתם הנגדית של הנתבעים לפיצויים אינה מוצדקת, שכן הנתבעים לא חתמו על כתב ויתור כנדרש בחוזה, והחנויות פונו בשל התנהלות הנתבעים עצמם. לסיכום, בית המשפט פסק לטובת התובעים אך באופן חלקי בלבד, והורה לנתבעים לשלם לתובעים את החוב, בניכוי סכום התביעה שכנגד שהתקבלה, שנקבע על 2,500,000 ₪. כמו כן חויבו הנתבעים בתשלום שכר טרחת עורך הדין של התובעים, אשר נקבע על סך של 220,000 ₪. בית המשפט הורה לצדדים להגיש חישוב מוסכם של הסכומים, ואם לא יצליחו להגיע להסכמה, ימונה רואה חשבון לביצוע העבודה.