דנ"א 5636/11

תקציר

העתירה המונחת בפני בית המשפט היא בקשה לדיון נוסף בפסק דין קודם בעניין תביעה כספית בגין נזק לא ממוני. התביעה הוגשה על ידי אלמנתו ושתי בנותיו של קורבן רצח, שגופתן עברה נתיחה שלאחר המוות וטיפול בלתי הולם על ידי המרכז הלאומי לרפואה משפטית (המרכז). בית המשפט המחוזי פסק מלכתחילה לטובת המשיבים, ופסק להם פיצויים בגין הפרת חובה חקוקה ופגיעה באוטונומיה על ידי המרכז. העותרים הנוכחיים, שנמצא כי פעלו שלא כשורה, ערערו על פסק דין זה. המשנה לנשיא בית המשפט העליון אישר במידה רבה את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, הכיר בזכות המשיבים לתבוע בגין הפגיעה באוטונומיה שלהם ופסק להם פיצויים מוגדלים. באופן ספציפי, קבע המשנה לנשיא כי הסכמתה של האלמנה לנתיחה לא הייתה מדעת, וכי גישתו הפטרנליסטית של המרכז אינה מצדיקה את מעשיו. שופט אחר, השופט עמית, חלק חלקית על כך, וטען כי יש להחיל דין אחר ולייחס את טענת המשיבים לרשלנות. הוא גם חלק על הפסיקה בעניין סכומי הפיצויים, שלדעתו היו מופרזים. שופט שלישי, השופט דנציגר, הסכים עם המשנה לנשיא. כעת מבקשים העותרים לקיים דיון נוסף, לו מתנגדים המשיבים. בית המשפט דוחה את הבקשה לדיון נוסף, וקובע כי פסק הדין הקודם לא הכניס כל חידוש או קושי משמעותי, אלא החיל הלכה המקובלת לגבי הפגיעה באוטונומיה כראש נזק העומד בפני עצמו. פסק הדין בעניין הקשר בין נזק לא ממוני לבין נזק שנגרם כתוצאה מפגיעה באוטונומיה צפוי להשתכלל בפסקי דין עתידיים, והנסיבות הנוכחיות אינן מצדיקות דיון נוסף. בנוסף, סכום הפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה, אם כי בקצה הגבוה יותר, אינו מתמקד רק בהיבט זה אלא מתייחס גם לנזקים לא ממוניים אחרים. בית המשפט מורה לעותרים לשלם למשיבים 15,000 ₪ שכר טרחת עורך דין ובכך דוחה את העתירה.