דב"ע שם/114 - 3

תקציר

התיק נסוב סביב קביעת מעמדו של מוכר זר, בין אם הוא "עובד" ובין אם הוא "עובד עצמאי". בית הדין האזורי פסק לטובת המשיב בקובעו כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד, והביא את המערערת לערער על ההחלטה. ערכאת הערעור, לאחר ששקלה את פסק הדין ואת עובדות המקרה, מסכימה עם המערער. ערכאת הערעור קובעת כי בית הדין האזורי שם דגש רב מדי על עובדות מסוימות, כגון החופש לקבוע שעות עבודה והכנסה ביחס ישר לעבודה וליוזמה, תוך התעלמות מפרטים חשובים אחרים. ההבדל המרכזי, לטענת ערכאת הערעור, נעוץ באופי העבודה עצמה – תפקידה של המערערת היה אך ורק לקבל הזמנות, והמכירה והביצוע בפועל טופלו על ידי עובדים אחרים. זאת, יחד עם נסיבות נוספות, מלמדות כי המערערת הייתה עובדת עצמאית ולא עצמאית. אשר על כן, בית הדין לערעורים פוסק לטובת המערערת, קובע כי מערכת היחסים בין המערערת למשיב היא מערכת יחסים של עובד-מעביד, ומורה לבית הדין האזורי להשלים את הדיון בהתאם. המשיב חויב לשלם למערער הוצאות ערעור בסך 300 ₪.