עת"מ 2837-12-13

תקציר

המחלוקת נסובה סביב היתר בנייה שניתן להקמת בריכת שחייה פרטית. העותרים טענו כי יש לבטל את ההיתר משום שהמבקש לא הגיש חוות דעת אקוסטית לבקשה, כנדרש בחוק. המשיבים טענו כי העותרים התמהמהו בהגשת תלונתם וכי היעדר חוות דעת אקוסטית היה טכני בלבד. בית המשפט לא מצא טעם בטענות המשיבים. היא קבעה כי הדרישה להגשת חוות דעת אקוסטית היא חובת סף ופגם מהותי, שכן היא יורדת לשורשו של תהליך קבלת ההחלטות ברשות. חוות הדעת נחוצה כדי להבטיח שהשכנים לא יופרעו על ידי רעש מוגזם והיעדרו מנע מהוועדה מידע קריטי הדרוש לקבלת החלטה מושכלת. בית המשפט הוסיף וקבע כי לוועדה המקומית לא היה שיקול דעת לוותר על דרישה זו. מאחר שההיתר ניתן ללא סמכות חוקית, הורה בית המשפט על ביטולו והגביל את הביטול רק לאתר הבריכה ולא לבנייה למגורים הקשורה בו. המשיבים חויבו לשלם את הוצאות העותרים.