עת"מ 652/05

תקציר

העתירה במקרה זה סובבת סביב האלה מוסטפא, שעזבה את ישראל לארה"ב בשנת 1983 ולאחר מכן נשללה ממנה רישיון ישיבת הקבע. מוסטפא מבקשת לבטל את החלטת הביטול של שר הפנים בטענה שהיא פוגעת בזכותה לשוויון. כמו כן, היא מבקשת להכיר במעמדה הנוכחי כתושבת קבע ולקבל אישור להגיש בקשה לאיחוד משפחות בשם ילדיה אזרחי ארה"ב. עם זאת, בית המשפט דוחה את העתירה. נמצא כי רישיון ישיבת הקבע של מוסטפא פקע זה מכבר לפי סעיף 11(ג) לתקנות הכניסה לישראל. מוסטפא שהה מחוץ לישראל למעלה משבע שנים, קיבל אזרחות אמריקאית ולא ביקר בישראל בתקופה זו. בית המשפט מציין כי מציאות תושבות הקבע שלה בישראל חדלה להתקיים, ולכן ההיתר בוטל אוטומטית. יתר על כן, בית המשפט קובע כי חוק הכניסה לישראל והתקנות המקבילות לו חלים על תושבי מזרח ירושלים כמו מוסטפא. עוד נקבע כי נוהל שרנסקי, מדיניות המאפשרת לאנשים מסוימים לשמור על מעמד תושב הקבע שלהם, אינו חל עליה משום שהתאזרחה כאזרחית ארה"ב. בית המשפט מדגיש כי כל מקרה נבחן לגופו וכי מצבה של מוסטפא שונה מזה של אחיה, שהצליח לשמור על מעמד תושב הקבע שלו. לסיכום, בית המשפט מורה למוסטפא לשלם לשר הפנים את הוצאותיו ושכר טרחתו, בסך 4,000 שקל, ומסרב להעביר את הדיון לבית המשפט העליון.