ע"פ 2506/20

תקציר

בית המשפט בחן ביסודיות את הטענות שהוצגו והחליט לדחות את הערעור, תוך שהוא מציע כי העונש שהוטל על המערער נותר הולם בהתחשב בחומרת עבירותיו. המערער, שקיבל אחריות בכך שמשך את ערעורו באישום השני, היה מעורב בתקיפה מכוונת ואלימה תוך שימוש ברכבו כדי לפגוע במתלונן, שלאחריה נטש את המקום. עבירות כאלה הוגדרו חמורות ביותר, במיוחד משום שהקורבן הייתה בת זוגו לשעבר ואם ילדיו, מה שהדגיש את החשש מאלימות במשפחה. עברו הפלילי של המערער, שהתאפיין בהתנהגות אלימה חוזרת ונשנית תוך שימוש ברכב ואיומים, תמך בצורך בעונש משמעותי ומרתיע. חרף טענותיו של המערער בדבר ספונטניות מעשיו והפגיעות הגופניות הקלות שנגרמו לו, הדגיש בית המשפט את הפגיעה הנפשית בנפגע ואת חומרת מעשיו. שיקולים נוספים, כגון מצבו הרפואי של המערער ונסיבותיו המשפחתיות, הוכרו אך לא הצדיקו הקלה. בית המשפט מצא כי טווח הענישה בין 6 ל-9 שנים עולה בקנה אחד עם תקדים ולא ראה כל חריגה ממדיניות הענישה הנהוגה בעניינו, לרבות פסילת רישיון הנהיגה שלו. בסופו של דבר, הערעור נדחה על ידי השופט ד' מינץ ואושר על ידי המשנה לנשיא נ' הנדל והשופט נ' סולברג, ואישר כי פסק הדין המקורי נותר תקף וראוי.