ע"פ 814/81

תקציר

במקרה של מעשה סדום בקטין, הורשע המערער על ידי בית המשפט המחוזי, ובית המשפט העליון בחן את הדרישה לראיות מחזקות לתמיכה בעדותה של המתלוננת בעבירות מין. בית המשפט הבחין בין ראיות התומכות בביצוע העבירה לבין ראיות הקושרות את הנאשם הספציפי לביצוע העבירה. למרות האמון בעדות הקורבן, היה צורך בראיות מאששות. עדויות על מצבו הנפשי של הקורבן לאחר העבירה יכולות לתמוך בגרסתו, אם כי בזהירות לגבי ההקשר והעיתוי ביחס לעבירה. בית המשפט ציין כי אם שקריו של הנאשם כרוכים בהכחשת עובדות מוכחות או המצאת אליבי באופן כוזב, אלה יכולים להוות סיוע מאמת, ובלבד שהם מאומתים באופן עצמאי. במצבים בהם הכחשת ההגנה הייתה רחבה ומוחלטת, ניתן להסתפק בתמיכה ראייתית מחמירה פחות. בנוסף, ראיות התומכות בעבירה אחת עשויות להשליך על עבירות קשורות שבוצעו בהקשרים דומים. במקרה דנן, האישוש נבע מעדות למצבו הנפשי המשתנה של הקורבן, למציאת ראיות פיזיות בזירת הפשע ולהצהרותיו הכוזבות של המערער לגבי מקום מגוריו. יסודות אלה תמכו יחדיו בעדותה של המתלוננת וקשרו את המערער לעבירה. בית המשפט דחה את הערעור הן על ההרשעה והן על גזר הדין, וקבע כי הטענות בדבר חוסר עקביות בגרסתו של הנער אינן משמעותיות ודבק באמינות דבריו, הנתמכים ביסודות ראייתיים אחרים.