בג"צ 1065/89

תקציר

הפרשה סובבת סביב החלטת מועצת העיר יבנה לאשר תשלום מתקציבה לכיסוי הוצאות משפטיות שנגרמו למנהל חטיבת ביניים בתביעה נגד חבר מועצה, שכיהן בעבר כמנהל בית הספר. העותרים, חברי מועצת העיר, ערערו על חוקיות החלטה זו וביקשו לבטל את התשלום. הטענה העיקרית הייתה כי התשלום אינו חוקי שכן הוא חורג מהסמכויות שהוענקו לעירייה ואינו נתמך בהקצאות התקציביות הנדרשות. בנוסף, טענו העותרים כי התשלום כלל פיצוי לנתבע בתביעה, שהיה שימוש פסול בכספי ציבור. המשיבים, לרבות הממונה על המחוז וחברי המועצה, נימקו את ההחלטה בנימוק של קידום מטרות חינוכיות ושמירה על מערכת החינוך. עוד טענו כי התשלום היה חוקי ותוקצב במסגרת "השתתפות ותרומות למוסדות חינוך". השופט ד' לוין הדגיש בפסק דינו את אחריותם של עובדי הציבור ואת הצורך במינהל תקין בפעילותן הכספית של הרשויות המקומיות. הוא הסכים עם העותרים כי התשלום נעדר אישור תקציבי ראוי ואינו חוקי, מה גם שהוא כולל פיצוי מעבר להוצאות משפטיות בפועל. עם זאת, לוין הבין את החלטת הממונה על המחוז שלא להפעיל את סמכותו לפסול את התשלום כולו, מתוך הכרה בתום לבו של הממונה ובקבלת הסעיף התקציבי המצומצם. עם זאת, לוין מצא כי מהראיות עולה בבירור כי ההוצאות המשפטיות בפועל היו נמוכות משמעותית מהסכום ששולם. לכן, הוא הציע לבית המשפט להתערב ולהורות לממונה על המחוז לחייב את ראש העירייה, שאישר את התשלום המופרז, להחזיר את הסכום המופרז (23 אלף שקל) לקופת העירייה. כמו כן, לוין מתח ביקורת על התהליך שנקטו חברי המועצה בניסיון לפתור את הסכסוך וטען כי פנייה להתערבות משרד החינוך והתרבות הייתה גישה טובה יותר. עם זאת, הוא הסכים עם ההסדר שהביא להתפטרותו של מנהל חטיבת הביניים, והדגיש את הצורך לקיים החלטה סבירה זו. בסופו של דבר, בית המשפט נעתר חלקית לעתירה, והפך את הצו למכריע רק לגבי הסכום המופרז. הממונה על המחוז הונחה לחייב את ראש העיר להחזיר לקופת העירייה 23,000 שקל, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה. כן חויבו המשיבים להתחלק בהוצאות העותרים, כאשר הממונה על המחוז שילם 2,500 ₪ וראש העיר שילם 5,000 ₪ באופן אישי.