עת"מ 56813-12-15

תקציר

עיריית ירושלים, הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים וראש העיר הגישו עתירה נגד החלטת הוועדה הארצית לתכנון ובנייה של אזורי דיור מועדף להורות על הפקדת תכנית תמ"ל/1012, החלה על שטח של 417 דונם בירושלים ומייעדת אותו לבניית כ-1,400 יחידות דיור. העותרים טענו כי ההחלטה התקבלה ללא סמכות וביקשו להעביר את הדיון בתוכנית לוועדה המחוזית לתכנון ובנייה. המשיבים, לרבות הוועד הארצי וגורמים רלוונטיים נוספים, הגישו בקשה לדחות את העתירה על הסף, בטענה כי יש לאפשר להליך התכנוני להתנהל. בית המשפט הסכים עם המשיבים כי העתירה מוקדמת מדי ודינה להידחות. היא קבעה כי ככלל, אל לבתי המשפט להתערב בעבודת רשויות התכנון בטרם הסתיימו הליכי התכנון והתקבלה החלטה סופית, ועל העותרים למצות תחילה את הליך ההתנגדות. בית המשפט ציין כי קיימות נסיבות חריגות בהן ניתן להתיר ביקורת שיפוטית על החלטה להפקיד תכנית, כגון כאשר ההחלטה אינה חוקית על פניה או כאשר נפל פגם של ממש השולל כל אפשרות לאישור עתידי, אך לא מצא נסיבות אלה במקרה זה. טענות העותרים, שכללו היעדר תסקיר השפעה על הסביבה וסתירות עם תכניות והוראות אחרות, נמצאו כטיעונים תכנוניים שמוסד התכנון צריך להתייחס אליהם. בית המשפט הדגיש את חזקת התקינות המוקנית למוסד התכנון ואת היעילות שבמתן אפשרות להשלים את ההליך התכנוני בפני ביקורת שיפוטית. יתר על כן, בית המשפט נחה דעתו כי מוסד התכנון יכול לטפל בליקויים הנטענים ולקיים הליך התנגדות יעיל. לפיכך, העתירה נדחתה, ונמסר לצדדים כי הטענות ייבחנו על ידי ועדת התכנון הארצית ובמידת הצורך על ידי בית המשפט בשלב מאוחר יותר.