ע"פ 2606/04

תקציר

במקרה זה הורשע המערער, נהג מונית בן 44, בשורה של עבירות ובהן דחיפת קטין לסמים, מעשה מגונה ובעיקר אונס לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, בעקבות הודאתו. ערעורו ערער על הרשעתו באונס ועל חומרת עונשו בן שמונה השנים. המערער טען כי המתלוננת, נערה בת 16, הסכימה לקיים יחסי מין, וערער על פרשנות "הסכמה חופשית" בכך שלא היה בכך איום משמעותי. עם זאת, בית המשפט מצא כי איומיה של המערערת לחשוף את השימוש שלה בסמים בפני הוריה היוו כפייה, השוללת מהמתלוננת את רצונה החופשי. בית המשפט עמד על כך שההסכמה צריכה להיות חופשית ואמיתית, ולא מושגת באמצעות הפחדה או לחץ, והדגיש כי היעדר התנגדות פיזית אינו מעיד על הסכמה. טענת המערער כי לא היה מודע לאי הסכמתה נדחתה, שכן בית המשפט ראה ראיות רבות המצביעות על כך שהלחץ שהפעיל פגע ביכולתה להסכים באופן חופשי. בית המשפט הדגיש את התפתחות ההבנה המשפטית של אונס, והתרחק מדרישת ההתנגדות הפיזית להכרה בחשיבותה של הסכמה חופשית. איומיו של המערער שללו למעשה כל מראית עין של הסכמה חופשית, ומעשיו המחישו מודעות לחוסר הסכמתה של המתלוננת. לכן, למרות טענותיו כי שקל את רצונה, אישר בית המשפט את הרשעתו ואת גזר דינו, תוך שהוא מציין את השימוש המניפולטיבי שלו באיומים ואת הנזק הנפשי והפסיכולוגי המשמעותי שנגרם לקורבן. בית המשפט דחה כל נימוק להקלה, תוך שהוא מדגיש את חומרת העבירות ואת עברו הפלילי הקיים, ובסופו של דבר דחה את הערעור.